מכירת יוסף
בראשית פרק לז
בתחילת השיעור יש להבהיר את מבנה הפרק כולו. אם נחלקו לפי מקום הפעולה, הרי שפסוקים א'-י"ד מהווים יחידה אחת: יוסף עם אחיו ועם אביו (אחר כך רק עם אביו בביתו, בבית אביו) ט"ו-ט"ז-י"ז יוסף בדרך, ניתק הקשר עם אביו, הוסרה מעליו שמירתו, ואל אחיו עדיין לא הגיע, הוא לבדו וה"איש" עמו. החל מפסוק י"ח המאורע העיקרי של פרקנו: יוסף הגיע לדותן, הוא נפגש באחיו, השלכתו הבורה, מכירתו. גיליוננו עוסק רק בקטע זה.
דברי הרמב"ן בשאלה א יש לקראם בתשומת לב מרובה, כי בכל חלק מדבריו הוא מיישב קושיה נוספת כדרכו. הוא מלמדנו לשים לב לחזרה על המילה "ויאמר" בשיחה, כאשר נאמרת מילה זו פעמיים בזה אחר זה אף על פי שהדובר בשני הפסוקים אחד.
דוגמאות נוספות:
1) בראשית ט"ו:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם... מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"
פסוק ג'
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"
2) בראשית ל':
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"
פסוק כ"ח
" וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה"
3) שמות ג':
"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם... "
פסוק ו'
"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב"
4)במדבר ל"ב:
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן... הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"
פסוק ה'
"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ"
5) מלכים ב' ו':
"וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ ה' מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב?"
פסוק כ"ח
"וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ"
לפי מה שהסביר לנו הרמב"ן כאן במקומנו (בשאלה ב) נוכל לפקוח אוזנינו ולשמוע מה קרה כפעם בפעם בין דיבור ראשון ובין דיבור שני, מה היה תוכנה של אותה הפסקה אשר מציין אותה המקרא במילה האחת בלבד: "ויאמר".
לשאלה ב: זו שאלה מפורסמת, שכל פרשנינו וכן החוקרים החדשים הפכו והפכו בה. מי מכר את יוסף? עסקנו בה בגיליון וישב תש"ו, יעויין שם בדעות חזקוני ושד"ל בפירושו "המשתדל" (אשר אותו מתקיף בן אמוזג). החוקר בנו יעקב הקדיש לשאלה זו חלק מספרו "שיטת המקורות ופרשנות" (Benno Jacob: Quellenscheidung und Exegese im Pentateuch, Leipzig 1916) והוא משתדל להוכיח את צדקת דעת הרשב"ם בכמה וכמה דרכים. מעניינת עמדת הירש המכריע – אחר שיקול שתי האפשרויות, לצד הרשב"ם, אך אין פירושו זהה עם רשב"ם בכל הפרטים. ואלה דבריו:
ר' שמשון רפאל הירש:ישמעאלים היו שבט קרוב, ומאחר שלא היו "סוחרים" העושים מסחר בכל, גם בנפש אדם, הרי יכלו האחים לצפות, שיוסף ישאר אתם אחרי שנמכר לידיהם, ואיתם ישוב למולדתם – לערב – אחרי שימכרו את בשמיהם במצרים. כך יתפרש, שלאחר מכן לא העלו האים על דעתם כלל שיוסף הוא במצרים, אישור נוסף נמצא לכך, אם, כדעת אחדים, וכפי שהדבר אפשרי באמת, האחים מכרוהו לישמעאלים, שמהם יוכלו לצפות שיקחוהו למולדתם, ואלה גם היו עושים כן, אלולא עברו בינתיים "סוחרים מדינים", שקנוהו מיד הישמעאלים, לשם ספסרות, וחזרו ומכרוהו במצרים. לכך יתאים במבט ראשון המסופר בפסוק ל"ו, שה"מדנים", הזהים כנראה עם "המדינים" מכרוהו למצרים. ואם נאמר אחר כן (ל"ט א') שפוטיפר קנה את יוסף מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה, הרי יש להבין את הדברים כאמירה בלתי ישיאה: הישמעאלים מכרוהו באמצעות המדינים. והוא מזכיר את הישמעאלים מפני שלידיהם נמסר ראשונה, כדי לנמק את טעותם של האחים שלא ציפו למצוא אותו במצרים.
ואולי, מכיוון שאחד משני הפסוקים (ל"ז ל"ו או ל"ט א') מתפרש שלא כמשמעו והביטוי "מידי הישמעאלים" סובל רק בקושי משמעות של תיווך, וכנגדו הביטוי "מכרו אותו אל מצרים" מורה בעצם על תיווך – אל מצרים – לכיוון מצרים – ומכיוון שהפסוק כ"ח כמשמעו מורה בהחלט שהסוחרים המדינים – ולא האחים – משכו את יוסף מן הבור, והם שמכרוהו לישמעאלים, הרי הדעת נוטה לפירוש זה: האחים ביקשו למכור את יוסף לישמעאלים, אך המדינים הקדימו אותם, משכו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים... למרות זה נתלית המכירה בצוואר האחים, שכן היא נעשתה ברוחם ובהסכמתם הסולחת; היה בידם למחות ולא מיחו.
לפלא הוא שאינו מסכים עם הרשב"ם בפרט החשוב של אי ידיעת האחים על דבר המכירה, והלא רק אם נקבל את דברי הרשב"ם "ויש לומר שהאחים לא ידעו" – רק אז תתפרש לנו קריאתו המבוהלת של ראובן "הילד איננו" – מבלי שנצטרך לשלחו "בינתיים" לחברון אל אביו (כדעת רש"י).מקץ (תשכ"ט).
