הארון

לימוד הפרשיות תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי וכן ההפטרות לפרשיות אלה – קשה, על הלומד והמלמד, מהרבה בחינות.

לכאורה פתוחות לפניו שתי דרכים ועליו ללכת באחת מהן או בשתיהן בזו אחר זו, ושתיהן אינן מספקות את הלומד.

א) יכול הוא להסתפק בכך שיסביר את העשייה על פי הנאמר בכתוב, לחפש אחר הוראתן של מילים זרות, טכניות, להשתדל להבהיר לעצמו ולתלמידיו את מבנה המשכן ואת מבנה הכלים מבחינת צורתן, גודלן, חמרן, עד כמה שזה מתפרש מתוך הכתוב – מבלי שיחפש אחרי טעמים למשכן ולכלים בכלל או לטעמים לפרטי העשייה (למה מחומר זה? למה בגודל זה? מה מטרת צורה זו, מספרי החלקים, המידות הנדרשות?)

בדרך זו הלכו רש"י ורשב"ם.

רשב"ם, (בהוצאת רוזין, ואינו בחומשים שלנו) אף מקדים הקדמה קצרה לפירושו לפרשיות אלה:

פרשיות של משכן, חושן ואפוד – אם אקצר בפרושן יומצאו בפרושי רבנו שלמה אבי אמי זצ"ל.

רש"י עצמו נמנע מלהביא מדרשים המבארים טעמי המצוות, נמנע מלדבר על משמעותן הסמלית, הפנימית של כלי המשכן.

דרך זו יפה היא לקטנים הבונים, מדביקים, מציירים ומכיירים ומוצאים בזה שמחה רבה בהפעילם את כח יצירתם. ואילו בכיתת נוער או בחברת מבוגרים יורגש מאד היעדר העניין. אין בזה חומר למחשבה עיונית, והעיקר – לימוד תורה – אינו לימוד הנדסה או ארכיאולוגיה. מבחינה לשונית פרקים אלה קשים, ספק גדול הוא אם גם בעזרת מחקר בלשני והיסטורי נוכל להגיע לוודאות בזיהוי העצמים השונים, הכלים וחלקיהם, ואפילו אם נצליח בזה – שוב: לימוד שפה והעשרתה אינו לימוד תורה. לכן יבחרובוודאי רבים את הדרך השנייה:

ב) היא דרך הסבר משמעות המצוות האלה בדרך פענוח האליגוריות המשוערות המונחות ביסודן של פרטי המשכן: האהל, הכלים, בגדי הכהנים וכו', המורה יוכל להשתמש בכמה ממפרשינו שידם רב להם בדרך פרשנות זו. האלשיך, אברבנאל, בעל העקדה, וקרוב לזמננו רש"ר הירש והמלבי"ם שהרבה לעסוק בפירוש אלגורי למשכן לכל פרטיו. פירושים מסוג זה הבאנו בגיליונות השנים הקודמות לפרשות תרומה ותצוה בשנת תש"ג ותשי"ג, ארון, בדיו ושולחן בשנת תש"ד, תש"ח מנורה, תש"י הכרובים.

ואולם הדרך הזו נראית לרוב הלומדים בדורנו ודאי כשרירותית ביותר, נטולת כל הכרח פרשני, בהיעדר כל ראיות מוכיחות מן הכתוב (בגלל זה גם לא הלכו בה פרשנים כרש"י ורשב"ם הרואים עצמם אחראים לפסוק ונצמדים אליו בנאמנות). וביותר נראים מוזרים הסברים אליגוריים לפרטי הדברים, למידות, לצפויים, לפרטי עשייה – וכבר צוח נגדם הרמב"ם מו"נ ג' כ"ו (דבריו הובאו בגיליון תרומה תשט"ו).

הפעם חילקנו את גיליוננו לשני חלקים: בראשון עסקנו באחד מפירושי רש"י הקשים, אשר התחבטו בו מפרשי רש"י. ומשום שהדבר קשה נביא בזה – שלא כדרכנו – אחדות מן התשובות שנתנו לקושיית הרא"ם.

גור אריה:

ולא דקדק הרא"ם בדבר, דמפני דכתיב "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ולא שייך זה בלוחות, דהא הלוחות לא נתן הקב"ה למשה אלא משה פסל אותם, ואין לומר על שברי לוחות שמונחים בארון, דלמה יתלה הדבר בשברי הלוחות ולא בלוחות שלמות, ועוד דלוחות שאינם שלימות אינם "עדות". דאיך יהיה עדות דבר שנשבר?! אלא על התורה קמיירי דהיה נותן אותה בארון...
והשתא דהוי קרא בתורה, הוי שפיר "אשר אתן אליך" אע"ג דמשה כתב התורה, שייך לומר "אשר אתן אליך", דהא הדברים שבה נתן אליו, אבל בלוחות לא יתכן לומר על הדברים שבה, "נתן אליו", שהדברים שבלוחות כבר נתנו לישראל בהר סיני ולא למשה בלבד נתנו, ולא שייך "אשר אתן אליך" אלא על התורה, שכתוב בה "וזאת התורה אשר שם משה...", אבל במעשה (=בפרשת פקודי) שעדיין לא נתנה תורה לישראל הוצרך לפרש העדות על הלוחות – ופשוט הוא.

לבוש האורה:

...לכך נראה לי לפרש, שמה שפרש רש"י כאן "העדות" – התורה שהיא לעדות, ושם (פרק מ') במעשה פרש "ויתן את העדות" פרש "הלוחות", אין כונתו רק לפרש, שכיון שמצינו שצוה משה ביום מותו (דברים ל"א כ"ה) "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'" ויש מי שאומר, שמצד הלוחות היה מונח בתוך הארון וקשה לרש"י לאותו מאן דאמר, היאך הותר למשה להניח התורה שכתב הוא בתוך הארון אצל הלוחות? דשמא לא צוה הקב"ה לתת לתוך הארון אלא הלוחות לבדן, שנקראו "לוחות העדות"? לכך פרש כאן בצווי "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" כוללת כל "התורה שהיא עדות...", וכונתו על הדברים הנאמרים במצוות התורה והרי הלוחות בכללן, וכל זמן שלא תכתב התורה, פשיטא שיתן שם הלוחות, אלא שמכאן הותר למשה לתת גם התורה שכתב בתוך הארון. אבל במעשה (בפ' פקודי) שעדיין לא נכתבה התורה הוצרך לפרש דפירוש "עדות" "הלוחות", ורצונו לומר: הלוחות השניות שהם כבר נתנו לו.

נחלת יעקב, לשתי קושיות הרא"ם:

ונראה לי דחדא מתורצת בחברתה, דבפסוק (מ' פסוק כ') "ויתן את העדות אל הארון" אי אפשר לפרש "ספר תורה" דהא עדיין לא נכתב עד סוף הארבעים, כמו שאמר רש"י בסוף פרשת משפטים (עיין כ"ד ז' ד"ה ספר הברית), לפיכך הוצרך לפרש על הלוחות, אבל הבא (בפסוקנו) דכתיב "אשר אתן לך" אי אפשר לפרש על הלוחות דהא כבר נתונים נתונים היו לו אפילו לוחות אחרונות, דהא בסוף ארבעים יום האמצעיים נתרצה לו הקב"ה ואמר לו "פסל לך שני לוחות אבנים" ובמ' יום האחרונים נצטוה על מלאכת המשכן ומ"מ משמע שהלוחות קדמו, לכן פרש על הספר תורה.

בחלק השני של גיליוננו הבאנו מספר מדרשים המוצאים גם בפרטים הטכניים שבמעשה המשכן דברי מוסר ולקח טוב.