הפטרה לשבת ראש חודש

הבא ללמד פרק זה לא כפרק בתוך לימוד של ספר ישעיה אלא כהפטרה, אין עליו 'לגמור' את הפרק כולו. יסתפק בהתעמקות בפסוקים מעטים וידע שעוד רבות לפניו שבתות ראש-חודש שבהן ישוב אל פרקנו זה.

השאלות הראשונות (א 3-1) נועדו להביא את התלמיד לידי הסתכלות שטחית בפרק כולו. מורה בבי"ס תיכון יכול לתת שאלות כאלה כעבודת בית עוד לפני שנלמד הפרק, כי הן דורשות תפישת רעיונות כלליים בפרק עוד לפני שהובררו פרטי הדברים, ואף תפישה כזו דורשת אמון. לבל יתפסו התלמידים לתפישה סטנדרטית ("הנביאים מתנגדים לקרבנות"), לכך יש להעמיד ע"י הפסוקים הנלמדים פסוקים העוסקים אמנם באותו ענין, או שמופיע בהם אותו מוטיב ושבכל זאת יש הבדל גדול או קטן ביניהם (שאלה א 3).

לפני שיעבור המורה לשאלות העוסקות בפסוק ג', ראוי לו להבהיר את הקשר שבין הפסוקים א'-ב'-ג'. ונביא בזה דברי שד"ל, בפירושו לישעיה:

...וכל הנמצא הוא מעשה ידי ומה תוכלו לתת לי שלא יהיה שלי? והלא תבינו, כי מה שאני רוצה בעולות וזבחים איטנו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי", ועתה אין הענין כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא...

שוב ושוב יש להעמיד את התלמידים על הניגוד שאינו ניגוד בין דרישת הנביאים לעבודה קבועה בבית ה' ובסדר קבוע (עיין ישעיה פרק נ"ו פסוק ז' וכן פרק ס' ועוד) לבין התנגדות נמרצת לכל אותם טקסים וסדרי עבודות כשהן מסתלפות.

על הסתלפות זו מדבר ישעיה בפרק א' ומדבר ירמיהו בפרק ז' ומדבר פרקנו לפי כל אחת מן התפישות שבהן נתפש פסוק ג' (שאלה ג').

לפסוק ג' יש לברר יפה מהו הקושי התחבירי בו. האם שני חלקי כל אחד מארבעת חלקי פסוקנו עומדים ביחס של נושא-נשוא, או שהחלק השני הוא מעין תמורה לראשון. וכן יש לברר, האם "מכה איש" פירושו כאן הכאה שיש עמה מיתה היינו רצח, או הכאה של חבלה. ועוד: אם פירושה הריגת אדם – האם הכוונה היא לע"ז, למעין הקרבת בני אדם למולך, או מדובר כאן ברצח לשם שוד?

ואלה דברי הראב"ע:

ד"ה שוחט: הטעם כי אביט אל חרד אל דברי, לא אל המקריבים עולה ומעשיהם רעים, והנה שוחט השור כאלו מכה איש, הטעם – דם יחשב לו, כי אין העולה קרבן כהוגן;
או יהיה "מכה איש" לא מכת מות, רק מכת פצע וחבורה...

בשאלה ג חזרנו שוב אל שאלה שעסקנו בה רבות והיא: "גם" בראש פסוק מבלי שיקדם לו דבר שאפשר להוסיף עליו את מה שיבוא לאחר ה"גם", מה תפקידו?

שאלה ה הובאה להראות, שאין סדר הפסוקים המובאים על ידי פרשן לשם הדגמה או הוכחה על התזיס המוצע – דבר שבמקרה. אגב: יושם לב לכך שהרמב"ם מצטט כאן הפסוק מלאכי א' ט' שלא כגירסא המצויה לפנינו, שאצלנו כתוב "מידכם היתה זאת". ודווקא המילה הנוספת בדברי הרמב"ם, אשר איננה בספרי המקרא שלנו, דווקא עליה הוא מבסס את הוכחתו. ושאין זה דבר שבמקרה, על כך תוכיח המובאה ברמב"ם מורה נבוכים מאמר ג' פרק י"ב:

"והמין השלישי מן הרעות הוא מה שימצא כל אחד מבני אדם מפעולתו בעצמו... וזהו שראוי לגנות את בעל המאורע על מה שיארע לו באמת ויאמר לו, כמו שנאמר: "מידכם היתה זאת לכם".

ועיין על כל העניין הזה דברים מעניינים מאד של ד"ר משה זידל במאמרו "מידכם היתה זאת לכם".[*]

------------------------------------------------------------------------------------

[*] סיני כרך מ"ד, תשרי-אדר תשי"ט, עמודים קמ"ז-קנ"א.