שור שנגח איש

בשלושת הפסוקים האלה עסקנו בגיליון משפטים תש"ח, אלא ששם היה עיקר עיסוקנו בפירושי רש"י לפסוקים; (דברי רש"י לפסוקים אלה אינם קלים וצריכים עיון רב, ושם הקשינו על דבריו לפסוק כ"ח ד"ה וכי יגח שור לדבריו לפסוק ל"ג ד"ה שור או חמור; וכן על דבריו לפסוק ל' ד"ה אם כפר יושת עליו ולדבריו לפרק כ' פסוק כ"א ד"ה ואם מזבח אבנים. עיין שם!)

שאלה א בגיליוננו היא היחידה שהבאנוה גם שם, וחזרנו עליה משום חשיבותה. סדר הפסוקים בפרשת משפטים ומבנה החטיבות השונות אינו שקוף כלל. וכבר הראב"ע מודה בקושי למצוא בכל הפרשה מהו הפרינציפ שלפיו הוסמכו הדינים, ואלה דבריו בתחילת פרשת משפטים:

ראב"ע, פסוק ב':

ד"ה כי תקנה: אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו, ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו, ואם לא יכולנו, נחשוב כי החסרון בא מחסר דעתנו.

ואמנם הניסיונות שעשה "לדבק" את המצוות זו לזו הן ברובן מלאכותיות. (בפירושו הקצר שאינו בדפוסים שלנו נתן בתחילת הפרשה הסבר ארוך לסמיכויות הפסוקים בכל הפרשה כולה, והם הסברים הנראים לנו רחוקים מן הפשט).

קאסוטו, (בפירושו לשמות) הולך בשיטתו[1] לפרש את סדר הפסוקים וסמיכתם זה לזה "לפי שיטת ההקבלה והאסוציאציה". לשאלתנו (א) בסדר המוזר של שור – בור – שור, כותב קאסוטו שם, עמוד 145:

בפסקה זו (כ"ח-ל"ו) באה תחילה חמישיה של מקרים בענין שור שנגח את האדם, (כ"ח-ל"ב) כדוגמת החמישיות שבפיסקות הקודמות, ואחריה שלישיה של מקרים שבהם השור הוא הניזוק (ל"ג-ל"ו). פסוקי השלישיה קשורים יחד על ידי חזרת הבטוי "והמת יהיה לו" בסוף פס' ל"ד ובסוף פס' ל"ו. יש גם הקבלה בין החמישיה ובין השלישיה:
פסוק ל"ב:            כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו
ופסוק ל"ד:           כסף                       ישיב לבעליו

אשאיר ללומד להחליט עד כמה דרך זו "להדבקת" הפסוקים מתקבלת על דעתו. נראה לנו – עפ"י דברי בנו יעקב,[2] שיש לגלות כאן סדר שיטתי-הגיוני בהחלט (לא אסוציאטיבי), אם נסתכל על הפסקה כולה העוסקת בנזקים שנגרמו, הן לאדם, הן לרכושו (י"ח-ל"ו).

לשאלה ג ראוי שיעיין הלומד בגיליון נח תש"ח, העוסק כולו בפסוק ט' ה' "מיד כל חיה אדרשנו", כלומר בשאלה: האם לפי תורתנו – שבכתב ושבע"פ – יש עונש לבעלי חיים? ואלה דברי הרמב"ם, שיש להשוותם לדברי בנו של הרמב"ם בגיליוננו:

רמב"ם, הלכות רוצח ב', הלכות ג'-ד':

...אבל השוכר הורג להרג את חברו... או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתהו חיה וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת בית דין. ומניין שכן הוא הדין? שנאמר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" – זה ההורג בעצמו ולא ע"י שליח, "את דמכם לנפשותיכם אדרש" – זה ההורג עצמו.
"מיד כל חיה אדרשנו" – זה המוסר חברו לפני חיה לטרפו.
"מיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם" – זה השוכר אחרים להרג את חברו. ובפירוש נאמר בשלשתם לשון "דרישה", הרי דינם מסור לשמים.

רמב"ם, מורה נבוכים ג' י"ז (הדעה החמישית):

אמנם זה הגמול לבעל חי שאינו מדבר (אשר לפני כן הסביר הרמב"ם שיש מאמינים בו) לא נשמע כלל באמונתנו לפנים וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל. אבל קצת האחרונים מן הגאונים ז"ל (יש אומרים שכונתו לרב סעדיה גאון) כאשר שמעוהו מכת המעתזליה (כתה מושלימית) ישר בעיניהם והאמינוהו.

החשובה בשאלות גיליוננו זה היא שאלה ד המתייחסת לשאלת הגדולה של יחס מדרשי חכמינו לפשוטו של מקרא.[3] לכאורה נראה שתפישת חכמינו לעונש שיוטל על בעל השור הנגח (מיתה בידי שמים) נוגדת את הכתוב במקרא. וכן אומר הגר"א, באדרת אליהו:  

ד"ה יומת ג"כ הלכה עוקרת את המקרא.

אך אם כי פרשנינו הקדמונים רש"י הרשב"ם הרמב"ן ר' יוסף בכור שור – שהם ארבעתם מעמודי ההלכה – (וכן מן האחרונים בעל אור החיים והגר"א) – אינם נרתעים לפרש לפשוטו של מקרא, אפילו במקומות שפירושם נוגד את ההלכה, מכל מקום יש והרמב"ן רוצה להוכיח (כמו במקומנו), שמדרש חכמים – גם במקום שאינו פשוטו של מקרא – בכל זאת יש לו אחיזה בלשונו של המקרא. (ועיין פירושו המעניין של הרמב"ן לכ"א י"ט ד"ה על משענתו).

מה שתמה הרמב"ן על תרגום המילה יומת – ותקטל, שהוא כרגיל התרגום של מיתה בידי אדם, כתוב גם בספר "המתורגמן" לר' אליהו בחור:

כל לשון מיתה מבנין הקל מתורגם בלשון "מיתה", ומה שהוא מבנין הכבד מתורגם בל' "קטלא" חוץ ממיתה בידי שמים על הרוב מתורגם בלשון "מיתה", כמו (בראשית ל"ח ז') "וימיתהו ה' – ואמיתה ה'", וכן (בראשית ל"ח י') "וימת גם אותו" – "ואמית אף יתיה".

אבל ברקוביץ בספרו "לחם ושמלה" חולק עליו:

            ולעניות דעתי יש לחלק גם במיתה בידי שמים, כי במיתה טבעית יתרגם בלשון מיתה, אבל אם הוא על דרך אמרם ז"ל: "מי שנתחייב מיתה" או חיה דורסתו או "נופל מן הגג" הוא שיתרגם בלשון "קטל".

------------------------------------------------------------------------------------

[1] עיין דברי קאסוטו לדרך סידור הפרשיות בספר "הכנוס העולמי למדעי היהדות", שנת תש"ז, כרך א' עמוד 165, והובא קטע קטן מהם בגיליון נשא תשי"ב.

[2] בספרו הגרמני Auge um Auge, Berlin 1929

[3] חומר רב לתיאור דרכי פרשנינו למן רש"י ועד לגר"א בלכתם בדרך הפשט אף נגד הלכה מפורשת ב"תורה שלמה" להרב מנחם כשר, כרך י"ז (פ' משפטים) מלואים כ"ג "פשוטו של מקרא", בייחוד סעיפים א', ב', י', י"א!