שירת הים

בשירת הים עסקנו גם בכמה גיליונות של שנים קודמות, אך לא הגענו אף פעם לסוף השירה. לכן בחרנו הפעם בחלקה האחרון של השירה, חלק זה שאינו שר על מפלת האויב, על פרעה וחילו, אלא הפונה כולו לעתיד, הן לקרוב, לדרך שבה עתידים יוצאי מצרים ללכת, הן לרחוק בהגיעם אל המקום המיועד להם.

שאלה ב היא שאלה סגנונית הנוגעת בהרבה פסוקים במקרא ובייחוד פסוקים אחדים בשירה עצמה – הלא הם פסוקים אשר בהם מחציתו השנייה של הפסוק חוזרת על חלק ממחציתו הראשונה.
כבר עמד הרשב"ם, על טיבם של פסוקים אלה עם הופעתו הראשונה של פסוק כזה:

פסוק ו':

ד"ה ימינך ה': שאתה נאדרי בכח היא תרעץ אויב... ומקרא זה כעין "נשאו נהרות קולם", "עד מתי רשעים ה', עד מתי רשעים ה' – עד מתי רשעים יעלוזו...". חצי הראשון אינו מסיים דברו עד שיבוא חצי האחרון וכופלו ומשלים דברו, אך בחצי הראשון מזכיר במי הוא מדבר.

אין הוא מבחין בין שני מינים של פסוקים אשר בהם החצי האחרון כופל ומשלים את הפסוק הראשון (שאלה ב 2). ויפה הבחין בין שני הסוגים לודויג שטראוס,[1] בהעמידו זה מול זה את

תהלים קכ"ד      

"לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל
לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם
אֲזַי..."

ואת תהלים קכ"ט      

"רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל
רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי"

פסוקנו הוא מסוגו של תהלים קכ"ט.

אשר לפסוק י"ט הנה מלבד השאלה לצרך בו – אחרי שתכנו כבר ידוע ונאמר ונשנה בשירה – מתעוררת גם שאלת התקשרותו לשל פניו ולשל אחריו. והדבר קשור בהוראת המילה – רבת המשמעות – "כי", עליה אמר אחד, מדקדק קדמון בן המאה השלוש-עשרה:[2]

...כי מלת "כי" אע"פ שהיא בת שתים אותיות כמה רבו פרושיה וטעמיה... צריכה עיון גדול.

ובאירוניה מרה הוא מוסיף:

ואין לנו לטרוח כל כך בזה הענין, כי בני הזמן אינם צריכים בה, אדרבא שיש קצת מן התלמידים הלומדים קצת בתלמוד מתלוצצים בזאת המלאכה (=בלשנות, דקדוק) מפני קוצר דעתם, שאין יד שכלם יכולה להשיג בה וכל מי שידעו כי הוא משתמש בה כמעט שלא יחשדוהו בעיניהם בחזקת אפיקורוס.

אולם אלה שידמוהו לא חששו לאפיקורסות, והרבה יש בהוראת מילה זו בדברי ר' יונה בן ג'נאח. ורש"י טרח הרבה להבחין בין משמעויותיה המרובות מאד, ולקיים עם זה את ארבע ההוראות שנאמרו בכללו של ריש לקיש. ונביא כאן אחד משני המקומות בש"ס שעסק בם בהוראות המילה "כי".

גטין דף ד' ע"א:

דאמר ריש לקיש: "כי" משמש בד' לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

רש"י:

ד"ה כי משמש בד' לשונות: במקום ד' לשונות הללו נכתב "כי" בתורה במקום "אם", במקום "פן", במקום "אלא", במקום "אשר".
במקום "אם": (דברים י"ז ב'): "כי ימצא בקרבך"... (דברים כ"ב ו'): "כי יקרא קן צפור", (שמות כ:ג ה'): "כי תראה חמור...", (שמות כ"ג ד'): "כי תפגע שור...", כולהו משמע: לכשיארע, כלומר: אם יהיה כך; וכן רובן.
במקום "אלא": לסתור דבר האמור למעלה, לומר: אינו כן אלא כן. כמו (בראשית י"ח): "ויאמר: לא כי צחקת" – אינו כן בדבריך אלא צחקת. וכן (דברים ט"ו ז'-ח'): "לא תקפץ את ידך... כי פתח תפתח" לו – אלא פתח תפתח לו. וכמו (בראשית י"ט): "לא כי ברחוב נלין" – לא נסור אל ביתך אלא ברחוב נלין; וכן הרבה.
במקום "פן": (דברים ז' י"ז): "כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה... לא תירא מהם..." אין אתה יכול לפרש בלשון "אם" לומר: "אם תאמר בלבבך וגו'... לא תירא מהם", הא אם לא תאמר... תירא מהם?! אין זה נכון. ולא בלשון "אלא" אבל נדרש הוא בלשון "פן", לומר, שלא תאמר כן, ובתמיה נדרש, כלומר: וכי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה... ותירא מהם?! והן (איוב י"ט כ"ח) "וכי תאמרו מה נרדף לו?!" לעולם לא תשיבו אל לבבכם לומר מה נרדף לו, וכן כל "כי" הסמוכין ל"אף". (איוב ל"ה י"ג) "אף כי תאמר לא ישורנו?!" (איוב ט' י"ד) "אף כי אנכי אעננו?!" כולן נדרשין בלשון תימה, הלכך סוף פסוק מלמדך פן תאמר כן.
ועוד משמש בלשון "דהא", דהיינו "אשר" או "מפני". כלומר ליתן טעם לישב דבר שלמעלה הימנו, כמו (בראשית י"ח): "לא צחקתי כי יראה" כמו אשר יראה, כלומר: מפני שיראה. וכן (שמות י"ח) "מדוע אתה יושב לבדך... כי יבוא אלי העם", מפני שבא אלי העם, שהעם בא אלי. וכן (שמות ל"ב) "כי זה משה האיש", (בראשית ל"א) "כי אמרתי פן תגזול את בנותיך", (בראשית כ' י"א) "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים" כלן נדרשים כמו "אשר" כלומר "מפני". וכן (במדבר כ' כ"ט): "ויראו כל העדה כי גוע אהרן", לפי הדרשה שדרשוהו חכמים: מפני גויעתו נסתלק הענן...
וכולהו מתרגמינן להו "ארי", שלשון "ארי" בארמי משמש כל לשונות "כי" בעברי, ואם באת לשנותו, צריך אתה לשנות כלן לפי ענינו.
וכל "כי" הנפתרים בלשון "כאשר" כמו (דברים ז' א') "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ", וכל אלו שאין אתה יכול לפתרן בלשון "אם" דהא ודאי יביאך, וכן "כי תבואו אל הארץ", (שמות ט"ו י"ט) "כי בא סוס פרעה" (ירמיהו ג' ט"ז) "כי תרבו ופריתם בארץ", כלן לשון דהא הן נפתרים במדרש ספרא וספרי: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ... כלומר: מפני שיביאך, וכשתבואו אל הארץ אתם זקוקים למצוות הללו. ו"כי בא סוס פרעה" – מפני שבא סוס פרעה וגו', לפיכך "ותקח מרים את התוף".
וכל אלו שאין אתה יכול לפותרם בלשון "מפני" ונפתרים בלשון "כאשר" כמו (שמות י"ב) "כי יאמרו אליכם בניכם", (שמות י"ח) "כי יהיה להם דבר" כלן לשון "אם" הם.

ואולם התוספות מתנגדים לפירוש זה של "כי" בלשון דהא באותם המקומות שלדעתו אין יכול לפותרו בלשון "אם" דהא ודאי יביאך. ואלה דברי התוספות:

מה שפרש בקונטרס ד"כי תבוא" "וכי יביאך", "כי בא סוס פרעה" כלן משמשין בלשון דהא, דאי אפשר שישמשו במקום "אם", דהא ודאי הביאם הקב"ה לארץ, וכן ודאי בא סוס פרעה, ונראה לרבנו תם דבחנם דחק, דהרבה "אם" משמשין בלשון זה, כגון "אם תקריב מנחת בכורים", (שמות כ"ב) "אם כסף תלוה את עמי", (בר' כ"ד) "עד אם כלו לשתות", (במדבר ל"ו ד') "ואם יהיה היובל לבני ישראל" כלם הם לשון ודאי.

והמעוניין בשאלה זו ימצא חומר נוסף בתשובת רש"י על "כי ישמש ב' לשונות" שפרסם והוסיף עליה הערות ר' בנימין מנשה לוין ז"ל.[3]

------------------------------------------------------------------------------------

[1] אריה לודויג שטראוס, "בדרכי הספרות", מוסד ביאליק תשי"ט, עמוד 80.

[2] קונטרס בדקדוקי שפת עבר, הוציא לאור ש"א פוזננסקי, תרנ"ד.

[3] ספר רש"י, הוצאת מוסד הרב קוק תש"א, עמודים תפ"ט-תצ"ב.