"ימצאהו בארץ מדבר..."

הבא ללמד את שירת האזינו - ייטיב לעשות אם יברור לו קטע מתוכה ויתעמק בה, כי היא עשירה כ"כ בקשיים רעיוניים ולשוניים, עד שלימוד השירה כולה בשיעור של שבת לא יוכל להימנע משטחיות גמורה ולא ייתן ללומד כל טעם בעמקותה וגודלה של שירה זו. לכן מוטב להתעמק בשניים-שלושה פסוקים ולהתבשם מהם, מאשר לרפרף על פני כולה. ובדרך זו הלכו רוב הגיליונות שבפרשת האזינו שבחרו להם קטע קטן מתוך השירה והעמיקו בה. וכן גם נהגנו בגיליוננו זה.
אך כמובן צריך כל שיעור להתחיל בקריאת השירה כולה ובהתרשמות ממנה ומרעיונה המרכזי - לפני הטיפול בקטע הבודד - ולמטרה זו אין טוב מאשר לימוד דברי הרמב"ן, המסכמים את תוכן השירה המובאים בסוף השירה לפסוק מ', ד"ה כי אשא אל שמים ידי החל מן "והנה השירה הזאת אשר היא לנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו..."
ואין זה מקרה יחידי אשר בו נותן הרמב"ן סקירה על פרק שלם או על פרשה שלימה, כי יש בפירושו כמה וכמה מקרים שבהם נותן הוא לא פירוש לדבר אחד מצומצם ולא פירוש לישוב קושי אחד מקומי בלבד, כי אם לעיתים קרובות יכרוך כמה וכמה קשיים ותמיהות וסתומות שבפרק או בפרשה ויפרשם יחד על דרך כתיבת "מאמר" או "סקירה". במקומנו דבריו הינם לנו להועיל במידה רבה יותר , מאחר שבשירה ארוכה כזו וכאמור עשירה ברעיונות עמוקים ובלשון פיוטית, יש חשש שמא מרוב ראיית הפרטים לא יראה הלומד את השירה כולה, את מבניה, את קישור חלקיה קצתם עם קצתם, את הרעיון האחד המובע בה והמקשר כל חלקיה.

העתקנו את הרמב"ן הזה בשלמות בעלון ההדרכה של פרשת האזינו תשט"ו, ורצוי שיהיה העתק כזה בידי הלומדים (אם אין בידם חומש עם רמב"ן) כי אין ללמד רמב"ן ארוך כזה רק בדרך של קריאת המורה לפני התלמידים. מתוך שמיעה בלבד לא יקלטוהו, כל שכן שלא יוכלו לעכלו. אבל אם ניתן הטקסט הזה לידי כל תלמיד - אין טוב ממנו להקדימו ללימוד האזינו.
בהביאו את דברי הספרי:

גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.

נתן הרמב"ן מבנה שקוף לכל השירה, ועל התלמידים למצוא חלוקת השירה ע"פ ראשי פרקים שנאמרו בדברי ספרי אלה.

ועיינו בגיליון האזינו תש"ט-תש"י א (ושם מובאים גם דברי הביאור הנותנים אף הם מעין סקירה על השירה כולה! עיין שם).

שאלה א בגיליוננו תהיה קלה וכמעט מובנת מאליה ללומדים אחרי ההקדמה דלעיל, כי גם היא עוסקת במבנה של השירה ומצטמצמת בחלקה הראשון בלבד.

קשה אבל חשובה שאלה ב. ריבוי המפרשים המשתדלים לישבם מודים שגם להם היה הדבר בתמיהה גדולה.

שאלה ב2 קשה היא ואולי יש לעזור ללומד על ידי הפניית תשומת ליבו לירמיהו ב', ב-ג. תמונת הענבים במדבר של הושע התרחבה אצל ירמיהו לתמונת "ראשית הנבואה" בשדהו של ה'.

(וכבר עמדתי על כך בגיליון לעיון בירמיהו פרק ב, פסוק ג, גיליון 1).

אולי יובן על ידי כך מה ראה בעל הספרי להבהיר את מושג ה"ימצאוהו בארץ מדבר" בהעלותו את האסוציאציה של "כענבים במדבר מצאתי ישראל". ואולי גם תעזור להבנה – התנגדותו של הרמב"ן הפונה ישירות נגד פירוש רש"י אך המכוונת כמובן גם נגד דברי הספרי אשר עליהם מסתמך רש"י.

אגב כך יש להסביר לתלמידים שהרמב"ן דוחה את הפירוש לא מפני היותו בלתי מסכים עם לשון הפסוק אלא מפני שאינו מטעם הפרשה, היינו: אם נפרש את פסוק ' , בעיקר את מחציתו כפי שפירשוהו חז"ל ורש"י אין הפסוק משתלב יפה עם מה שבא לפניו ומה שבא אחריו ועם כל רעיון הפרק. וזהו אי התאמה להמשך, חוסר קשר לפסוקים הבאים, אי יכולת של השתלבות הפסוק בפרק כולו, זהו אשר יקרא בפי הרמב"ן: איננו מטעם הפרשה.

(וגם ברש"י מצאנו שדוחה לפעמים מדרש חז"ל - לא מפני שאינו טוב כשלעצמו אלא מפני שאין המדרש מתיישב אחר המקרא. ועיין שמות פרק ו' פסוק ט':

ד"ה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח:
...קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו מרבי ברוך ברבי אליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז כא): "כי בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'", למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה.
ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה (לעיל ה כב) למה הרעותה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (לעיל ג יג) מה שמו מה אומר אליהם).

------------------------------------------------------------------------------------

הערה: בשאלה ב 4 נפלה טעות. אין הכוונה לרמז בפסוק פרשתנו האזינו אלא לרמזים הנמצאים בפרשה הבאה, פרשת וזאת-הברכה.