הכנות יעקב לפגישה עם עשו

שאלה א' בגיליוננו קלה היא וטובה אף לילדים בבי"ס יסודי (בכתה גבוהה) וכל עצמה לא באה אלא להמריץ את הלומד להשקיף על פני פרקנו כולו בטרם יתחיל לעיין ולהתעמק בפרטים ובפרטי פרטים.

הפעם מוקדש כמעט כל גיליוננו לרש"י. למוד רש"י אפשרי בדרגות שונות של עומק. בביה"ס דיו למורה אם יעמוד על הקושי שאותו רצה רש"י לישב ועל הבנת ישובו. השוואה בין רש"י למקורותיו, התבוננות בדרכי פרשנותו, בנאמר ובבלתי נאמר, אינם עניין ללמוד רגיל בבתיה"ס. כונתנו כאן להראות עד כמה ראויים דברי רש"י, אשר משום סבות הסטוריות שונות – התרגל הציבור לראות בו פרשן "קל" (ואין טעות גדולה מזו) לעיון מדוקדק, להתבוננות בכל מלה שבדבריו. וככל שנרבה לעיין במפרשי רש"י המרובים, נוכח שמלים או בטויים, או חצאי משפטים, אשר חשבונם לשגרא דלשנא בלא כונה מיוחדת באו לצורך עניין חשוב.

לשאלה ב' 1 (א) נביא בזה את דברי פרשנו של רש"י מן "האחרונים" בעל באר יצחק משום חשיבותם הרבה, (על אף שכבר הבאנו דבריו אלה בעלון וישלח תשכ"ד):

הנה כל דברי השליחות הזה מיעקב לעשו מוקשה מאד, כפי שטחיות ההבנה, והנראה מלשון המפרשים ז"ל שהרגישו בקושי זה... כי הנה לפי המובן מפשוטו שלח יעקב שליחים לעשו להודיעו שאחר עד כה עם לבן, ועתה שב לביתו במקנה וקניין רב, כי שור וחמור הו שם המין... והנה שלח יעקב להודיע את כל כבודו לעשו אחיו למען ימצא חן בעיניו, וזה תמהון רב, שזה לא יתכן רק בחוק אחים נאמנים כמשפט, שכל אחד חפץ בטובת אחיו, וכשיארע לאחד מהם איזה טובה רבה יבשר ממה שאירע לאחיהו למען ישמח בו, ואולם יעקב ידע שהיה עשו שוטמו בעבור הברכות ויהי אויב לו ומבקש רעתו, ואם כן נהפוך הוא, שלא עורר יעקב אהבה בלב אחיו בהודאה ההיא, אבל עורר בקרבו רוח נקם וחימה שהודיעו עושרו ושנתקיימו בו הברכות כולם. ובזה יתגרה מלחמה ביניהם כי תגדל המשטמה יותר, ובאמת יעקב היה מבקש שלום ולא חפץ בריב, ואיך ישלח להתרגות בו ולסבב מלחמה?!
ואם תאמר שחשב יעקב, שהשליחות הזה תהיה סיבה להסיר את המשטמה מלב שונאו, כאשר נראה משלים רבים כיוצא שהנשטם מראה לו פנים לשוטמו ומתנכר לחשוב שהשוטם אוהבו, גם התחבולה ההיא על אופן העשותה ע"י יעקב נראית תחבולת שוא, לפי שהערמה ההיא לא תתכן זולת אם אופן המעשה הוא דבר שאיננו שוטמו בשבילו. אולם האמצעים עצמם סבת המשטמה ובעבורם הוא שונאו, יוסיפו שנאה וכעס בלב השונא, בחשבו מעשה הנשטם לערמה ולמען יגדל צערו יעשה מעשהו, כאשר יוכל עשו לחשוב בלבו, כי יעקב יודיעו כל זה למען זעפו ושתהיה לו ההודעה ההיא למדקרות חרב בלבו.

לשאלה ב' (ג) אביא בזה דבר מעניין שנתקלתי בו בספר "מיני תרגימא" לר' ישעיה ברלין (המכונה הגאון ר' ישעיה פיקו) על תרגום אונקלוס, ואילו כאן הוא מביא הסבר לדברי רש"י בשם אחותו (!):

            "שברכני הוה גביר שהרי לא נתקיימה בי":

לאשר רגיל בלשונו לשון זהב של רש"י ז"ל, אשר שנה לתלמידיו בלשון קצרה ולא על חנם האריך כאן במקום שהיה לו לקצר, ימצא הקורא נחת רוח ויאמר לחכמה "אחותי את", הלא היא אחותי, ידיה בכל קדושה, יודעת ספרי חכמניות ודורשניות כבנות צלפחד, מרת קרינדל ז"ל, היא האשה אשר הוכיחה בשכלה הזך במופת החותך: אם תטול אותיות "בי" ("שלא נתקיימו בו") מן תיבת "גביר", אזי תשאר בידך מלת "גר" זה כוון רש"י באמרו "לא נעשיתי שר... אלא גר... לא נתקיימה בי".

אם כי לא לתשובה זו התכוונו בשאלתנו.

לדברי רש"י המביא את המדרש על תרי"ג המצוות מפנה אותנו ר' אברהם ברלינר בהוצאתו את פירוש רש"י לתשובת הרשב"א, ואלה דבריו:

מתוך תשובה צ"ב:

ולענין מה שאמרו כי קיים יעקב אבינו תרי"ג מצוות, ונרמז במלת "עם לבן גרתי" והוקשה לך, היאך קיים ועדיין לא נצטוה? דע, כי אמרו ז"ל קיים אברהם אפילו ערובי תחומין, דכתיב (בראשית כ"ו) "וישמור משמרתי מצוותי חוקתי ותורותי" ואל תתמה, כי כבר נתעוררת אתה לדעת, כי אין בכל פרטי המצוות מצוה שאינה רומזת על עניני החכמה, ושחייבה החכמה להיות השפלים מצווים במעשים וברמיזות שירמזו אל החכמה ונמצאת החכמה מחייבת את המעשה ואת המניעה, והמעשה והמניעה מודיעות מה שנרמז בהם מן החכמה. והאבות הגיעו ברוב חכמתם אל העיקרים ההם, וכמו שאמרו חז"ל באברהם: שתי כליותיו מביעות לו חכמה כשני מלמדים, עד שיהודה המקובל מאבותיו קיים מצות יבום, אע"פ שעדיין לא נצטוו עליה וצוה בה לבנו באותו הלשון בעצמו שצותה התורה וזה מן הצד שאמרתי...

לשאלה ב' 3 עיין בגיליון וישלח תשכ"ג שאלה ב! וכן ראוי להשוות לדברי רש"י את דברי הרמב"ן לאותו פסוק המתנגד לו ומפרש מלת "קטנתי" באופן אחר.