רבקה

בפרק זה כבר עסקו גיליונותינו פעמים רבות. לשאלות כלליות הנוגעות לפרק כולו, עיין בייחוד גיליונות תש"ח, תשכ"א, תשכ"ד. להשוואה שבין סיפור הכתוב ובין סיפור העבד עיין בגיליונות תשי"ב, תש"ך, וגם תשט"ז.

הפעם עסקנו בפסוקים בודדים בייחוד מחלקו השני של פרקנו.

להשוואה שבין "נצב" ו"עומד" (שאלה א1) נביא בזה את דברי בעל באר יצחק, לדברי רש"י לבמדבר ט"ז פסוק כ"ז:

ד"ה יצאו נצבים: וזהו ההבדל בין פעל "עמד" לפעל "נצב", שפעל "עמד" משמש רק להורות על מצב הגוף המיוחד והוא חלוף מצב השכיבה או מצב הישיבה, אבל פעל "נצב" מלבד השמוש העיקרי הזה יתחבר עמו עוד הוראה טפלית והוא הכרחות המצב הזה והתיחסו לדבר אחר, שהוא צורך הגוף ההוא בזמן ההוא. כמו (דברים כ"ט) "אתם נצבים היום כלכם", שמצב התיצבות הוא נאות להעברת ברית אלוקים שבאו בו אז, שאז ראוי להתיצב הכן ובמורא לקבלת ברית הנשגב ההוא. וכן (בראשית י"ח) "שלשה אנשים נצבים עליו" שזהו לכבוד אברהם, וכן (שמות ב') "ותתצב אחותו מרחוק" שלענין הכוסף לדעת מה יעשה לילד המושלך נאות מצב העמידה. והרבה כיוצא בזה.
ועל דרך זה המצב הכרחי גם כן לפעולות הגנאי, כמו (שמות א' י"ז) "ויציב ארבעים יום" דגלית, שהיה עומד בקומה זקופה ובגרון נטויה כעמוד ברזל ובעינים מיושרות לקראת מחנה ישראל להראותם חציפותו ורוב גאונו – והכלל שמצב העמידה הוא לפעמים לתכלית טוב להראות המורא והכבוד ולפעמים לתכלית רע להראות הגאוה והעדר פחדו מפני שונאיו או מזהיריו. ועל פי זה נאמר שבאופן המצב נבדל פעל "נצב" מפעל "עמד", שפעל "עמד" פרושו המצב הגופיי המיוחד אבל פעל "נצב" המורה התיחסות המצב הוא לצורך מצרכי הגוף, יורה גם כן היות מצב העמידה ההיא ביושר ובעינים מכוונות ומבלתי נטית שום אבר או עיניו לצד אחר זולתי לצד ההוא שהוא מקביל אליו, וזהו בין אם המצב הוא לתכלית הכבוד והמורא ובין לתכלית דראות הגאון והעדר הפחד מפני המתקומם נגדו.

על פי זה ניתן לפרש יפה את בחירת הפעלים השונים בשני הפסוקים י"ג ול'.

אם יתקשו הלומדים למצוא את פתרון השאלה א 2 (א) יעיינו בפסוקים האחרונים של פרשת וירא כ"ב כ'-כ"ד.

השאלות ברש"י דורשות עיון רב. לשאלה ד2 יש להעיר, שרש"י ממעיט להביא ראיות בענייני לשון מדברי חכמים. כרגיל הוא מביא מלשון המשנה כשאין לו להביא עד מוכיח במקרא* או כשיש מעטים דוגמתו במקרא. (אם מביא הוא ראיה מלשון חכמים בצד ההוכחה מן המקרא והרי מקום הראיה מן המשנה אחרי זו שהביא מן המקרא). ועיין לדוגמא דברים ל"ב ה':

ד"ה דור עקש. עקום ומעוקל כמו (מיכה ג') "ואת הישרה יעקשו" ובלשון משנה 'חולדה ששניה עקומות ועקושות'.

ולכן מוצדקת שאלת גניזל על סדר הקדימה והאחור בדברי רש"י למקומנו.

לשאלה ד4: העברת רש"י מאמר חז"ל מפסוק לפסוק היא תופעה לא כל כך נדירה, ותמיד טעמו ונימוקו עמו. וע' גיליון בלק תשי"ב ב2 (ג) ; כי תשא תשט"ז ג2;

לשאלה ד3: רש"י מפרש כאן ע"ד המידה הראשונה של ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן (מתוך ברייתא דל"ב מידות דר' אליעזר בנו של ר'