"וידבר ה' אל משה בערבות מואב..."

לפסוקים המעטים העוסקים ביחסנו לארץ והנאמרים לישראל על סף כניסתם וכיבושם את הארץ יש להקדים קריאה ברש"י לבראשית א,א. יתברר כי כל זכותנו על הארץ נובעת רק מתוך הנחת היסוד של התורה כולה, של ה' כבורא עולם, הוא בעליה ואדוניה של הארץ והוא ה"נותן" אותה לאשר ישר בעיניו.

מכאן יש לעבור לתפילתו של האיש הישראלי אחר בואו לארץ בהביאו את ראשית פרי אדמתו ויש להראות כיצד הולך ונשנה שם הביטוי על הארץ אשר נתנה לנו. (ועיין גיליון כי-תבוא תשי"ד).

ושוב יש להדגיש את אשר נאמר עמוס פרק ט פסוק ז:

"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר"

שלא רק לעם זה נתן ה' את ארצו, אלא שהוא הוא אלוקי העולם הוביל כל עם ועם מארץ מגוריו הקודמת אל ארץ מושבו.

ורק אחרי כן יש לעבור לקטע שלנו המעמיד גם תנאים ודרישות לקבלת המתנה הזו. הדרישה העיקרית: השמדת כל עבודה זרה מתוכה, ולזה יש להשוות את דברים יב, א-ג.

דברים פרק יב

"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"

העיקר הוא שאלה ב, מצוות ישוב ארץ ישראל.

כמה חשובה כאן הדגשת הרמב"ן נגד שאיפות אימפריאליסטיות לכבוש ארצות לא לנו, שהיא כאן מבוססת שוב על אותו סדר שנקבע ב"מתן" ארץ ליושביה ע"י בורא העולם. אין הרמב"ן מנמק את האיסור לעוזבה בטוב הארץ, ביופיה, בפוריותה, אלא רק בזה "שהיא ניתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'". מצד שני יש להדגיש בדברי הרמב"ן את האיסור "לעזבנה לשממה". וכאן על המורה להראות לתלמידיו "שכיבוש השממה" לא רק בארץ ישראל אלא במלוא רוחב כדור הארץ היא מצווה למין האנושי כולו – לפי דברי הרמב"ן:

רמב"ן, בראשית א, כח:

וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחשת, וכיוצא בזה, וזה יכלול מה שאמר "ובכל הארץ" (לעיל פסוק כו).

הנה יש להדגיש שכל עבודה ציויליזטורית של שינוי פני תבל לצרכי בני אדם, של טיוב קרקע ושל התגברות על מכשולים טבעיים באמצעים טכניים היא לדעת הרמב"ן מצווה על המין האנושי כולו ומצווה על ישראל בארצם וזה מה שכלול – לדעת הרמב"ן – במילים

"וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ"

(לג,נג).

בדברי הרמב"ן מתוך השגותיו לספר המצוות של הרמב"ם יש להדגיש במיוחד את איסור "הירידה" שעליו מדבר הרמב"ן ולשתי הראיות שמביא הרמב"ן (מתוך דברי חז"ל בכתובות על הפסוק בשמואל-א כו,יט; ומתוך דברי חז"ל בספרי ראה) יש להוסיף עוד ספרים ומאמרים המדברים בשבח ישיבה בא"י ואיסור היציאה ממנה. אותו מקום בכתובות ק"י ע"ב שהביא הרמב"ן רק קטע ממנו ראוי למורה לקרוא את כולו, החל מ-

תנו רבנן:
הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות. ואם לאו - תצא בלא כתובה.
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות. ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת. ואם לאו - תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת. ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.
תנו רבנן:
לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: "... לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כה,לח). וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה ?! אלא לומר לך, כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: "... כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל-א כו,יט). וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים.

וכן גם מקום כמו בבא בתרא דף צא ע"א:

תנו רבנן:
אין יוצאין מארץ לחו"ל אלא אם כן עמדו סאתים בסלע. א"ר שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא. וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי (רות א,יט). מאי הזאת נעמי? א"ר יצחק: אמרו: חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה?!

חומר רב ימצא המורה בספר האגדה של ביאליק "הארץ וישובה", "חיבת הארץ", "קדושת הארץ" (בהוצאה החדשה עמודים: רפ"ה-רפ"ו).

ואל יחשוש המורה פן יטענו התלמידים מתוך אי רצון: " צ י ו נ ו ת " ..., ראשית: כל טוענים טענה זו היא בעיקר באשמת הכנסת רעיונות "צ י ו נ י י ם " למקומות שאין זו כלל מגמת הכתוב ולא כוונתו – ולא כש"הציונות" היא לגופו של עניין. שנית: בתקופה זו של התגברות הירידה ראוי להזכיר שוב נשכחות. ושלישית: במסגרת של לימוד תורה כדבר א-להים חיים המחייבים את לומדיהם, יש להסביר ולהזכיר שישיבת ארץ ישראל מצווה היא ולא פרוגרמה אנושית שרירותית.