בנות צלפחד

גיליון זה אינו עוסק בצד הענייני התוכני והרעיוני של ירושת בנות צלפחד. המורה שאינו בקיא בדיני ירושה בישראל ייטיב לעשות אם ימנע מלהיכנס בשאלה זו. עלול הוא למסור אינפורמציה לא נכונה ולהטעות את שומעיו בדברים שהם שונים לחצי או לשליש, דהיינו שהם לא שונים לחלוטין, גם יקשה על המורה להכין נושא מקיף ומסובך כזה על רגל אחת.

הגיליון עוסק כמעט כולו ברש"י ובדרכי פרשנותו.

לשאלה א 2 (א) ראוי למורה להראות מספר מקומות שבהם רש"י עומד על לשון יתירה בהבאת שלשלת יוחסין, או שם מקום מושבו של האיש או קרבת המשפחה או מעמדו – במקום שכל אלה כבר ידועים לנו מזמן. לשם מה נותנת לי התורה אינפורמציה זו שאינה נצרכת לי מאחר שהדבר ידוע לי כבר מהרבה מקומות לפני כן.

ועיין לקשיים מסוג זה –

בראשית י"ח, א ד"ה ממרא

בראשית כ"ח, ב ד"ה ביתה בתואל

שמות י"ח, ה ד"ה אל המדבר

דברים א', ד ד"ה סיחון אשר יושב

ועיין גיליון לך-לך תשט"ו, שאלה ב 1 (2).

אם יתקשו התלמידים למצוא פתרון לשאלה א 2 (6) יעיינו בבמדבר ל"ב.
הלא שאלת בעל העמק דבר באמת שאלה, כי אם בני אדם מבקשים לעצמם נכסים - נחלה - מה כאן סימן לחיבת ארץ ישראל, וחשוב מאוד שהלומדים לא יחשבו כאילו רש"י מביא מדרשים לאיזו תועלת חינוכית או תעמולתית בלבד - מבלי שיהיה בהם שוב הכרח הגיוני. ואותו דבר יש לאמרו גם לגבי שאלות א ד אם לא ירבה המורה בשאלות כגון: מניין לרש"י? ומה מצריכו לומר מה שאמר? וכן: אם כך הוא, למה לא יפרש כך גם במקום פלוני ובמקום אלמוני? אם לא ידייק המורה, יתקבל על נקלה הרושם אל הלומד שדברי רש"י שרירותיים לגמרי ואין כל עקביות בדרך פרשנותו.

גם בשאלה ד יש להדגיש ולהבליט צד זה, ויש להבליט את הזרות שבסגנון הפסוק, את אריכות הדברים, את הביטוי המסורבל "בתוך העדה הנועצים על ה' בעדת קרח", וממנו להגיע להבנת המדרש ודברי רש"י.

לשאלה ד 2 יש להוסיף שכאשר מובאים בדברי המדרש או בדברי רש"י, מספר מקרים מהתורה ומהנ"ך הם מסודרים תמיד לפי סדר המאורעות הזמני (=הכרונולוגי), ובמקום שהסדר לא נשמר – כגון במקומנו – יש לעמוד על כך ולתמוה ולחפש בפסוק ובלשונו סיבה לסטייה מן הסדר הזמני.

כדוגמא לשמירה על הסדר יביא המורה –

שמות י"ח, א ד"ה וישמע יתרו

שמות י"ח, א ד"ה את כל אשר עשה

שמות י"ח, ח ד"ה את כל התלאה

במדבר ט"ז, ד ד"ה ויפל על פניו

במדבר ל"א, א ד"ה ויאמר אלעזר

ולעומת זה סטיה מן הסדר הזמני אצלנו וכן –

דברים י"א, יג ד"ה ולעבדו

                             [והלא דוד מהלך קדם לדניאל?]

וכן לפי הסדר: בראשית ל"ז יד ד"ה ויבא שכמה.

עוד יש להוסיף לשאלה ד את ההשוואה שבין ניסוח הדברים במדרש לבין ניסוח הדברים ע"י רש"י, דבר שעסקנו בו גם בגיליוננו לפרשת קרח. (ועיין גם דברים תש"ד, שאלה ה).

עלינו להסביר לתלמידינו שכל הוספת מילה או השמטת מילה מלשון המקור ע"י רש"י יש בה חשיבות רבה, כמדומה שלא יקשה לתלמידים למצוא סיבת הדבר, למה השמיט רש"י כאן את עדת המרגלים והשאיר רק מתלוננים לעדת קרח. (לסוג זה של השמטות או הוספות ללשון המדרש מאלפת ביותר ההשוואה שהבאנו בגיליון לך-לך תש"ט א 6).

לבסוף יעבור המורה לשאלה ג ויראה כיצד אין תרגומו של אונקלוס תרגום מכני-מילולי אלא תרגום שיש עמו פירוש מרובה. עד כמה הקפיד שלא לתרגם אותה מילה תמיד באותה מילה אלא לכוון תמיד להוראת המילה במקום זה או זה.

(אפשר להשוות את תרגומו למילה לקח במקומות הבאים:

בראשית: ז' ב, י"ח כט, י"ב ה, י"ד יא, יב ט"ו, ט"ז ג (ורש"י שם!) י"ט טו, כ"ח יא, כ"ט כג, ל"ז כד!).