דברי משה

גיליון זה אינו עוסק בקרח ובעדתו, בטענותיהם ובמרידתם (בנושא זה דנו במיוחד גיליונות קרח תשי"א ובעיקר קרח תשי"ג!). גיליוננו עוסק ב"צד שכנגד": במשה רבנו ובתשובתו-תגובתו לטענות שהשמיעו המתמרדים באוזניו.

משה רבנו, אביהם של הנביאים, אשר לדברי הרמב"ם (מורה נבוכים כ"ג) היה הראשון אשר היה נביא במובן זה שנשלח מאת ה' לבני אדם, לקרוא להם או להישיר זולתם באמרו: "אמר לי ה': עשו כך" מציין בעצמו בפרקנו את כל פעולתו במילים:

"ה' שְׁלָחַנִי... כִּי לֹא מִלִּבִּי"

(פרק ט"ז פסוק כח). והנה מצאנו בתורה במספר מקומות ובייחוד בפרקנו שיאמר משה דברים על העם מבלי שיקדם לדבריו הדיבור האלוקי:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."

ונשאלת השאלה במקומות ההם - האם רק קצרה התורה בהם והשמיטה את הדיבור האלוקי אל משה והסתפקה במסירות דברי משה, מתוך הנחה שכל לומד ומעיין בין יבין את אשר לפניו, שאין משה אומר אלא את אשר נאמר לו מפי הגבורה, גם אם לא הזכירה התורה את דברי ה' אל משה, או אם יש לפנינו כאן תופעה אחרת - שאמנם כן עשה משה, מה שעשה על דעת עצמו.

ובטרם גשת המורה לדברי הרמב"ן אשר בגיליוננו אולי ראוי לו - בייחוד בחוג מתקדמים - להראות ללומדים ששאלה זו נידונה לא רק במקומנו בלבד אלא אף במספר מקומות אחרים ורבים ושונים ישוביה – המקום הראשון בתורה בדברי משה הוא בפרשת בא פרק י' פסוק ג' וכן ראה שם החזקוני.

כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמרן הקב"ה, כגון מכת הארבה וכגון פרק א' פסוק ד' "כחצות הלילה אני יוצא..." וכגון (שמות ל"ב, כז) "שימו איש חרבו על ירכו" אחר מעשה העגל וכן הרבה בשאר נביאים אמרו כמה פעמים "כה אמר ה'" ולא פורש היכן אמרו ה' - ועל זה נאמר (ישעיה מ"ד) "מקים דבר עבדו".

ייתן המורה לתלמידיו להבחין כאן בין שני סוגי דיבורים של משה, בין אלה שבהם אומר משה במפורט "כה אמר ה'" ואשר על כך קשה להניח שעל דעת עצמו יאמר אותו, ובין אותם המקומות שבהם אין משה מסתמך כלל על דברי ה', וכזה הוא מקומנו.

לנוחיות המורה יובא כאן קטע מתוך ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק כ"ב העוסק בשאלתנו (מודפס בגיליון בא תשי"א):

... עיקר גדול אל התורה ושרש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסדר במזמור תפילה למשה איש האלוקים (תהלים צ"א). אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי, הנה הוא מבטיח אותו בעבור השי"ת שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... וכל שכן עפ"י הנביאים שהיו הניסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א, י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'... ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצווהו השי"ת על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".

מעתה יוכלו הלומדים לגשת אל דברי הרמב"ן ואל שלושת הדרכים לפתרון השאלה (א 2) ואל כל השאלות הבאות אחריה.

ההשוואה בין התנהגות משה רבנו כאן ובין אליהו על הר הכרמל שאותה מזכיר פה ר' יוסף אלבו מאלפת מכמה פנים, לכן הוקדשה לה שאלה מיוחדת (א 3).

ישים המורה ליבו לכך שאין דרך זו של הבאת ניסים ונפלאות על דעת עצמו – כהוכחה לאמת – אמצעי חינוכי יעיל. שהרי לא לחינם מראה לנו התורה כאן והנביא שם שהשפעת הבריאה אשר ברא ה' והשפעת האש אשר ירדה מן השמים הייתה רק לרגע ולמחר שב הכול לקדמתו.

אלה שראו שהארץ פתחה פיה ונסו – חזרו למחר בתביעות אל משה ושוב ושוב שומעים אנו "וילונו כל עדת בני ישראל". אם כן, במקום לחזור בתשובה חזרו לכסלם. במקום לראות את יד ה' הפועלת ראו רק את משה ואהרן כגורמים "אתם המיתם את עם ה'".

ואלה העומדים על הר הכרמל ורואים את האש היורדת וקוראים: "ה' הוא האלוקים" והורגים נביאי הבעל והאשרה – חוזרים מחר ונותצים מזבחות ה' והורגים את נביאיו – וכאילו לא קרה דבר.

כי לא בניסים ובנפלאות ולא בקולות ובברקים  חד פעמיים יחונך האם, כי אם בלימוד ובחינוך יום-יומי, בהגיה בתורתו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", ועשית רצונו בכל עת ובכל שעה.

הדרך השנייה שהולך בה הרמב"ן אינה אלא הפניית ליבנו לסגנון התורה ולדרך ספרותית מיוחדת של "התורה לקצר בסיפור או במעשה" ולה מוקדשות השאלות א 5, 6, 7. אין שאלות אלה נוגעות בעצם לעניין קרח במיוחד ועלולות הן להסיח הדעת מן העיקר, מהתאבקות משה כאן ולכן ראוי להתעסק בהן רק בסוף השיעור כבנושא מיוחד (שיטת הרמב"ן בפרשנות).