"ויהי בנסוע הארון ..."
במדבר פרק י, פסוקים לה - לו
פסוקים אלה הידועים לציבור הלומדים היטב בגלל מקומם בסדר תפילותינו, ייחסו להם חכמינו חשיבות מיוחדת. לפני שייגש המורה להוראתם יפנה תשומת לב הלומדים לשתי הנוני"ן ההפוכין שלפניהם ולאחריהם.
הגמרא מעירה על כך:
שבת קט"ו ע"ב:
תנו רבנן "ויהי בנסע הארון"...
פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה
(פירוש רש"י:
בתחילה ובסוף "ויהי בנסוע").
ולהסבר סימניות אלו נתנו שם סיבות שונות. אחת מהן בדברי רבנו הקדוש, העונה שם במסכת שבת קט"ז ע"א:
מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.
ואז משיבה הגמרא שם:
דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: "חצבה עמודיה שבעה" (משלי ט') אלו שבעה ספרי תורה, כמאן? כרבי.
(שבעה ספרי תורה, משמע: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר עד לפסוקינו (4), במדבר אחרי פסוקינו, ודברים (2) ושני הפסוקים שלנו ספר בפני עצמו – הרי שבעה ספרים. כמובן שדברים אלה אינם אלא ביטוי להערכתם המיוחדת לפסוקים שלנו, עד שראום ספונים וחשובים לעשותו ספר בפני עצמו. לפני הלומדים תעמוד, איפוא, השאלה – במה היא גדולתם וחשיבותם של פסוקים אלה).
לפירוש המילה "קומה" ראוי ללומדים לעיין בגיליון בהעלותך תש"ה ב ולדברי מורה נבוכים שהובאו שם, וכן יש לעיין באותם פסוקים בתהלים בהם נקרא ה' "לקום" כגון:
תהלים:
"קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי"
"קוּמָה אֱ-לֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ"
"קוּמָה אֱ-לֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ"
"קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי"
"קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ"
וכן גם תשובת ה' לקריאות אלה:
"מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'..."
(דברים יפים על יחס הפסוקים האלה ביניהם, בין קריאה לקימה ובין התשובה "עתה אקום" יש למצוא במאמרו על תהלים מזמור י"ב של ל. א. שטראוס בספר נפש ושיר ה' – י"ב (עונים תשי"ד).)
ואולם אם נשווה פסוקים אלה לפסוק שלנו, ניווכח כי רק ע"ד, כב דומה לפסוקנו בזה שגם בו ה' נקרא ע"י המשורר המתפלל לא לקום להושיעו... להצילו מכף אויביו, לא להושיעני, לא להנקם בצוררי, לא "לריב ריבי" כי אם לריב ריבו הוא, להנקם בצורריו, צוררי ה'.
וכאן יעבור המורה לשאלה ב העומדת במרכז גיליוננו, על דברי שני המדרשים אפשר גם להוסיף את דברי הירש הבאים:
רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית) לפסוקנו:
... ומשה רבנו ידע כי יקומו לזאת התורה מראשית נתינתה אויבים ומשנאים. הלא דרישותיה – צדק ואהבת הזולת – הם בניגוד גמור לגזירות הרודנים ותוקפנותם, המתחברים לבריתות לשם ערבות הדדית לקיום ממשלתם הזידונית על כף דרישות הצדק ואהבת הזולת. התוקפנים והחמסנים ההם הלא ניצבים כאויבים על דרך התורה ואין נותנים לה מעבר, ודרישת התורה לריסון עצמי ול"קדושים תהיו" הם הסתירה הגמורה לחושניותם הגסה, ולא ימלט, שההמונים הגסים לא יקומו לה לשונאים ואפילו ל"משנאים", שלא רק באיבה יתייחסו אליה, כי אם גם ירדפוה בפועל ממש.
ויש לדון בשאלה מה המשותף ומה המיוחד בכל אחד משני המדרשים ובדברי הירש אלה. אסוציאציות אקטואליות המתעוררות למקרא דברי הירש על "בריתות לשם ערבות הדדית לקיום ממשלתם הזדונית" – אסוציאציות אלה טוב כשהן מתעוררות בלב המעיין מעצמם מבלי שירחיב המורה את הדיבור בהם ולא יהפוך את הלימוד לציבור עיתונאי זול. בחוגי נוער בייחוד יש לרסן את הגאווה העלולה להתעורר בהתעמקם בזהות זו של "הקמים עלינו" ו"הקמים על המקום", הרגשה המותרת רק אם יש כיסוי לה במעשינו כנושאי דגלו בעולם.
לפני שידון המורה בשאלה ג יש לעיין בפירוש המילה "שובה" כשלעצמה אם לפי פירוש רש"י או ספורנו או ראב"ע, ורק אח"כ יש לשאול מי הם הרבבות ורבבי האלפים.
