תגובת משה לחטא העגל
שמות פרק לב, פסוקים ל - לה
בגליונות כי-תשא בשנים הקודמות לוינו את משה אחרי רדתו מן ההר, למדנו דעות שונות בנמוקיו למעשה שבירת הלוחות (כי-תשא תשי"ב), ראינוהו בדברו עם אחיו (כי-תשא תשט"ו), בעשותו שפטים בחוטאי העגל (כי-תשא תשי"ד).
לפני גשת המורה ללמד גליון שנה זו העוסק ביום המחרת, עליו לסקור תחילה את כל הפרק. ידרוש מתלמידיו לחלק את הפרק מבחינת "מקדם הפעולה" ויתברר ללומדים שהפרק הזה מקומו משתנה מלמטה (במחנה) ללמעלה (בראש ההר).
א'-ו'
בתוך המחנה
ז'-י"ד
על ההר
ט"ו-י"ח
לרגלי ההר
י"ט-כ"ט
במחנה
החלק האחרון שבו מסופרים פעולות משה רבנו במחנה יתחלק שוב לפסקאות:
1. השמדת העגל
י"ט-כ'
2. שיחתו עם אהרן
כ"א-כ"ד
3. הענשת החוטאים
כ"ה-כ"ט
אל יתן המורה לתלמידיו חלוקה זו אלא ידרוש מהם למצוא אותה בכוחותם הם, עי"כ יהיה עליהם לעיין בכל הפרק.
אחרי הגיעם לפסוק ל' יעמיד בפניהם את שאלת האברבנאל (א). כדי לענות עליה על הלומד להבהיר לעצמו מה בין תפילת משה רבנו בפסוקים י"א-י"ג ומטרתה לבין מטרת תפילתו כאן בפסוקים ל"א-ל"ב. ואת התשובה יוכל המורה למצוא בדברי הרמב"ן הארוכים לפסוק י"א ד"ה למה ה' יחרה אפך החל מן המלים "ולכן נראה כי כאשר אמר לו הניחה לי...” עד "בעד חטאתכם שימחול לכם".
לשאלה ב יש להזכיר ללומדים שכל המדברים בדרכי התשובה מעמידים את הכרת החטא כשלב ראשון. ופסוקים המוכיחים זאת "רבו מארבה". כגון: ירמיהו ב' י"ט, ירמיהו ב' כ"ג, שמואל א' י"ב י"ז.
ואף כי בפסוקנו חסר פעל ידע ולא נאמר בו הצווי "דעו כי...” - מכל מקום זו היא כונת הפסוק.
בשאלה ג התכונו הפעם להפנות תשומת לב הלומד לדרכי רש"י בעבוד מקורותיו, בסגננו מקור, בהעבירו אותו מפסוק שבו נאמר לפסוק אחר, בקצרו, בהרכיבו שני מקורות.
(עסקנו כבר בגליונינו בשאלות כאלה, המתענין ימצא אותם בגליונות:
ועוד רבים).
רש"י עצמו הביא את הכלל שעל פיו ינהג בהבאת דברי חז"ל ומדרשיהם בבראשית ג' ח':
ד"ה וישמעו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.
יפנה המורה את תשומת לב תלמידיו לכך, שרש"י מתחשב בבחירת המדרשים ובהתאמתם למקומם תמיד בתכנו הכללי של הפרק, בקשר הענינים,
(אפשר להביא לכך גם ראיה מפרשת כי-תשא עצמה ל"א י"ג. לא הביא רש"י מכל דברי המכילתא לפסוק זה את דרשת חז"ל על כך שפקוח נפש דוחה שבת שנאמר אך את שבתותי תשמורו, והביא את ענין המשכן – מפני שהוא מענינו של פרשתנו).
וכן נהג גם במקומנו שלא הביא דברי המשל – שהם דברי סניגוריא של משה רבנו בדברים א' א' ששם בא להוכיח את ישראל ולמנות להם את חטאיהם על פניהם, אלא במקומנו שהוא מקום תפילה ולמוד זכות.
