"ויקחו לי תרומה..."
שמות פרק כה
הרוצים להתעמק בפרטי מעשה המשכן ובפרטי עשית הכלים וכן בפרושם האלגורי, יעיינו בגליונות השנים הקודמות:
פרטי ארון ושלחן – גליון תש"ג, בדי ארון תשי"ב.
פרטי הכרובים – גליון תש"י.
פרטי המנורה – גליון תש"ד, תש"ח.
המשכן כלו ומשמעותו – גליון תש"ב (ושם גם שרטוט המראה על מקום הכלים במשכן).
לטעם הכלים כלם בכללם עיין גליון תרומה תשט"ו.
גליון זה עוסק רק בעשרת הפסוקים הראשונים של פרשתנו ובעיקר בפסוק א' ובפסוק ח'.
רצוי שיתחיל המורה את שעורו בקריאת שני הפסוקים הבאים מתוך דברי שלמה ביום חנכת בית המקדש:
"בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים"
"כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי"
הלומדים יעמדו על הניגוד שבין שני פסוקים אלה ועל הצורך לקיים את שני הפסוקים יחד, להחזיק בשני כאמת מוחלטת שכל פגיעה בה היא המעטה בערך דמותו ית', והצורך בראשון כרשות שנתנה לנו לעבדו, להמחיש נוכחותו בתוכנו, לתת ביטוי מוחשי להתקרבותנו אליו.
מכאן יעברו לשאלה א, ביחוד לדברי רש"י.
שאלה א1 יש חשיבות מתודית. הלומדים- ביחוד אלה שאינם רגילים ובקיאים בעיון במפרשים ישימו לב ששני פרושים לאותו דבור מתחיל יכולים לעסוק בבעיות שונות לגמרי, לישב קשיים שונים המתעוררים לגבי אותו דבור מתחיל.
יוברר ללומדים שרש"י עוסק בקשי רעיוני וראב"ע כאן בקשי לשוני בלבד.
(אותו הבדל בין שניהם לגבי ד"ה אחר יוכלו הלומדים לראות בפירוש רש"י וראב"ע לפסוק ח' ד"ה ועשו).
להבנת דברי הראב"ע כאן (שאלה א 2), יש לעיין גם בדברי רש"י שמות ג' ג' ד"ה אסורה וכן ראב"ע ג' ג' ד"ה ויאמר משה אסורה נא. ושניהם שם לאותו דבר נתכונו.
להבנת דברי רש"י כאן יש לעמוד על ההבדל בין ה' ובין "שמו", (ואולי המושג שם ה' כבטוי להכרתו בעולם ע"י המדרש המובא ברש"י שמות י"ז ט"ז ד"ה יד על כס יה).
לשאלה ב ולדברי המלבי"ם הרואים בפסוק ח' (הבא אחרי הפסוקים העוסקים כלם בחמרים גשמיים לשם בנית האמצעי לבטוי המוחשי של עבודת ה') שוב חזרה אל עיקר העבודה, אל העבודה שבלב, יש להשוות את דברי המלבי"ם בפרושו לירמיהו, פרק ז' ג'
"הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה"
מלבי"ם:
ד"ה ואשכנה אתכם: ר"ל "אתכם" (הא' בחיריק) אתכם עצמכם אשכון פה, שעל ידכם אשכון בבית, לא על הבית, רק עליכם כענין שנאמר (שמות כ"ה ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
פסוק ד'
"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה"
מלבי"ם:
אל תאמרו כי היכל ה' הוא היכל ה', ר"ל: אל תאמרו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה', עי"כ הוא היכלו, ר"ל שעל ידי כך ישכון ה' בו, לא כן, כי היכל ה' המה, ר"ל: דרכיכם ומעלליכם הטובים – הנזכרים בפסוק ג' – הם היכל ה' ועל ידם ישכון שם בקודש.
(כמובן יש להבהיר ללומדים שמבחינה לשונית בודאי צדק הרד"ק – ולא המלבי"ם – שהסב מילת "המה" אל ההיכל המשולש בפסוקנו – ושאולי כונתו לשלשת חלקיו, האולם, ההיכל והדביר – ושהמלים "היכל ה', היכל ה', היכל ה' המה" כלם מדברי העם השם מבטחו בעצים ובאבנים ואין בתוכם עדיין תשובת הנביא – כדעת המלבי"ם. אלא שמבחינה רעיונית במובן צדק המלבי"ם ודבריו הם מענינו של הפרק כלו, אם גם לא נאמרו בפסוק ד').
לשאלה ד בפרט לדברי הד"א שבמדרש יש להדגיש עד כמה שמו חז"ל לב לשנויי סגנון דקים וכיצד נלמד מן השנוי של רבים ליחיד מוסר השכל חשוב זה, של מצות תלמוד תורה על כל ישראל, לא על מומחים, לא על מעמד מיוחד של כמרים או חרטומים יודעי סודות הדת, אלא "יבואר כלם ויעסקו בארון, כדי שיזכו כלם לתורה".
כמובן שיתכן לפרש שנוי זה בין רבים ליחיד (ועשו-ועשית) גם בדרך הפשט (ד3) אלא שאז מאבדים אנו טובה הרבה שנתנו רבותינו לנו במדרש הנ"ל.
(על חליפין מיחיד לרבים ומוסר השכל הנלמד מתוכו, עיין גם משפטים כ"ב פסוקים כ"א-כ"ב-כ"ג וראב"ע כ' ד"ה וגר החל מן "ואחר שאמר לא תענון לשון רבים".
וכן גליון משפטים תש"ג שאלה ב').
