מרה

ראוי להתחיל שיעור העוסק במרה בסקירה על תלונות בני ישראל בפרשה זו בכלל.

יפתח המורה בדברי הראב"ע, שמות פרק יד פסוק יג:

ד"ה התייצבו וראו את ישועת ה': ...יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ינפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים מלחמה. הלא תראה, כי עמלק בא בעם מועט ולולא תפילת משה היה כובש את ישראל. וה' לבדו, שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות, סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להילחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות, והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת שמות.

דברים אלה נאמרו כדי להסביר, למה לא הוליכם ה' דרך ארץ פלשתים, למה סובבם בדרך רחוקה - הם הם המסבירים בכלל את הלך רוחם של דור יוצאי מצרים, והם הנותנים את ההסבר הפסיכולוגי לתלונות המרובות שבפרשתנו. הראשונה היא במרה, והיא שלושה ימים אחרי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אחרי ההכרה הגדולה בה', אחרי "זה א-לי ואנוהו", וראוי למורה להתחיל את פרשת מרה בדברי תנחומא-ישן בשלח, שקיצורן מובא ברש"י, ט"ו, כ"ב:

ד"ה ויסע משה את ישראל מים סוף: שהסיעם בעל כורחם, שלא בטובתם. כיצד? בשעה שיצאו ישראל ממצרים יצא פרעה לרדוף אחריהם בכל אותם האוכלוסין. מה עשה? כשרדף פרעה אחרי ישראל ברכב ופרשים עמד וקישט כל אותם הסוסים באבנים טובות ומרגליות. כשבאו לים וטבעם הקב"ה, היו צפות כל אותם אבנים טובות ומרגליות והיו מושלכות על שפת הים. היו ישראל יורדים בכל יום ונוטלים מהם ולא היו מבקשים לזוז משם. כיון שראה משה כך עמד והסיעם בעל כורחם.

מעתה גם יובנו דברי שאלה א בגיליוננו הרואה את הגורם לתלונות לא במצב האובייקטיבי, לא בנתונים הטבעיים, כי אם בהלך הרוח הסובייקטיבי של הדור - "כי מרים הם" הדור היה מר במעשיו.

(על ריפוי המים בעץ עיין גיליון תשי"ד).

אם כן לא עמדו במבחן הראשון - מיד אחרי קריעת ים-סוף. אולם במה היה ניסיון זה, בזה נחלקו הדעות.

שאלה ג, האם היה הניסיון במים המרים, שלפניהם הועמדו אחרי שלושה ימים של חוסר כל מים, או היה הניסיון בהשפעת רוב טובה וחסד ע"י המתקת המים? לשאלה זו יש גם לעיין בדברי הרמב"ן בפרשתנו פרק ט"ז פסוק ד' ד"ה "למען אנסנו" עד "וכבר פרשתי עניין הניסיון".

ובייחוד ברמב"ן ביתרו פרק כ' פסוק י"ז ד"ה "כי לבעבור נסות" (החל מן "ויתכן שיהיה"):

...ויתכן שיהיה הניסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כענין שאמרו חכמים (שמות רבה ל"א כ) אשרי אדם שעומד בניסיוניו, שאין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני מנסה אותו אם יוכל לקבל יסורין וכו'. ולכך אמר הכתוב, הטיב לכם האלהים להראותכם את כבודו, אשר לא עשה כן לכל גוי, לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו לעם נחלה, כענין שאמר הלה' תגמלו זאת (דברים ל"ב ו), ואמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב), כי העמים אינם חייבים לי ככם אשר ידעתי אתכם פנים בפנים.

מעתה יש לפנות לדיוקי רש"י ומיד אחר כך לשאלה ג, העוסקת בניסיון. יש להתחיל בשאלה ב2 העוסקת במילה "נסהו". מי הנושא? יש להסביר שאין רש"י אומר מילה לבטלה, ולא היה מביא את המושא "לעם" אילו לא היתה כאן אפשרות - מבחינה תחבירית וגם רעיונית - להבין את הפסוק הבנה אחרת, היינו שהעם ניסה את ה' (ועיין י"ז, ז), ויש אף מפרשים פסוקנו כך, וזהו אשר ימאן רש"י לקבל בפירושו.

(בקבוצה של מתקדמים אולי כדאי להראות שאין זה פסוק יחידי בתורה אשר נושאו ומשאו אינם ברורים, והסובל - אם כן - שתי אפשריות לפירושם. ואולי כדאי להביא ללומדים מספר דוגמאות:

בראשית ט"ו, ו:  

"וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"

ועיין גיליון לך לך תש"ב.

בראשית מ"ו,כ"ט:     

"וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל... "

ועיין ויגש תש"ו.

דברים לד,י:     

"אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים"

ועיין רש"י ורמב"ן).

אך הבאת פסוקים לשם הבהרת פרינציפ פרשני או בעיה פרשנית, אשר מבחינת תוכנם ורעיונם אין כל דמיון וקשר ביניהם, טובה רק בחוג של לומדים היודעים את התורה והמעונינים בשיטותיהם של פרשנים ובבעיותיהם.