"לא איש דברים אנכי"

הסנה

הרוצה להתעכב בתחילת שיעורו על מובנו של הסנה בכללו יעיין בגיליון שמות תשי"ב, שם ימצא אוסף קטן של מדרשים המטפלים כולם בסמליותו של הסנה והעונים - כל אחד בדרכו הוא - לשאלה מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה.

גיליוננו עוסק בשיחה עצמה, וביתר דיוק בתשובותיו סירוביו של משה. בכל הדרכים ובכל מיני הנמקות משתדל משה להשתחרר מן התפקיד. יש להשוות – לפני גשת המורה לנתח כל תשובה בפני עצמה - בין הסירובים השונים. במה שונה האחרון מכולם? במה שונה הרביעי מן הראשון? יש גם להפריד בין הנמקותיו השונות, בראותו את המכשולים מצד ישראל, מצד פרעה, מצד עצמו או תכונותיו.

ואולי טוב לפתוח בשאלה 3, העוסקת אף היא לא באחת התשובות אלא בשיחה כולה, באותו מאבק שבין ה' ובין שליחו עד "שקבל עליו".

(אם רוצה המורה כאן לסטות מן הפרק יוכל להשוות סירובו זה של משה לסירובו של ירמיהו בפרק א'. סירובו של ירמיהו מנומק רק בחוסר כשרו הוא ולא בקשיים הבאים מצד העם).

לשאלה 1 יש להבהיר תחילה שכל המפרשים מבינים את תשובת משה כתשובה מורכבת משני חלקים: 

"מִי אָנֹכִי כִּי...
וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִ..."

בהתאם לציווי ה' בפרק ג' פסוק י'     

"וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה
וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי..."

אבל שונים הם מאוד המפרשים השונים בפירושם את דברי משה ובתפישתם את השאלה הרטורית "מי אנכי".

יש כאן הזדמנות יפה למורה להוכיח עד כמה אין הרציונליסט המשתדל לרדוף אחרי פשוטו של מקרא ופשוטו בלבד - מבלי להזדקק למדרש ולכל גישה מדרשית אל הפסוק - עד כמה עלול הוא, דווקא הוא, להחטיא את מטרת הכתוב.

הרשב"ם, בהכריזו על פירושו כאן כעל היחידי המבין את כוונת הכתובים, בוודאי לא קלע למטרת דברי משה בפרשו את סירובו של משה כשיקול דעת מדיני. האומנם מי שעומד מול סנה בוער באש וסנה שאינו אוכל ושומע קול אלוקים חיים מדברים אליו מתוך הסנה "לכה ואשלחך אל פרעה", האומנם ברגע זה של "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים", ברגע זה יענה לו בשיקולים נבונים, כי אין הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית מתאימה למבצע זה, וכי אין הכת הצבאית השלטת מוכנה עדיין למשא ומתן בדבר שילוח העם, ולא כך, בדיוק כך, מפרש הרשב"ם את דברי משה!

ומה עולים, עולים עד אין ערוך, על דברי פשטן רשב"ם כאן דברי מורנו רש"י הרואה בדברי משה רק רתיעה אחורה, מתוך הרגשת אפסות האדם, מתוך זעזועו הנפשי של אדם להבל דמה העומד מול קונו והיודע את חולשתו ואת חולשת כל אחיו ורעיו - בני אדם כמוהו, את מומיו ואת מומיהם ומול חסד זה שהוערה עליו ועליהם ממרום אין בפיו אלא דברי אביו יעקב "קטנתי מכל החסדים"?

כדאי גם למורה לראות את עמדתו של הרמב"ן - פסוק י"ב, ד"ה ויאמר כי אהיה עמך עד "ופחדת מהם". לעומת חרדתו הענוותנית של משה עפ"י רש"י ולעומת שיקוליו הפוליטיים של משה עפ"י הרשב"ם, מביא הרמב"ן כאן הסבר פסיכולוגי השונה משני האחרים תכלית שינוי.

אך ישקול המורה אם כדאי לו אחרי עיון בדברי רש"י ורשב"ם להוסיף עוד דעה שלישית, ויתכן שיצא שכר התוספת הזו בהפסד הלימוד הקודם. בייחוד לא כדאי הדבר אם אין חומשי מקראות גדולות בידי הלומדים, ואם צריכים הם ללמוד את הרמב"ן רק מפי שמיעה.