מאבק יעקב ו"האיש"

גיליוננו עוסק הפעם באחת הפרשיות הקשות שבתורה, באותה היאבקות מסתורית שבין אבינו יעקב ובין "האיש" - ואם כתום השיעור עדיין לא יוסר הלוט מעל ההיאבקות המסתורית - אין בזה נזק. ואין על המורה - בייחוד על המורה והמדריך המלמד צעירים - דווקא לעורר את הרושם בלב תלמידיו שדברי תורה בכל מקום פשוטים ומובנים ונהירים הם - אלא בוודאי ובוודאי עמוקה מני ים היא, ואם רק כמגששים נהיה בפרשה זו ורק שמץ מנהו תיקח אוזננו - הרי לא היה השיעור לבטלה.

בקבוצת מתקדמים יכול השיעור להתחיל במחלוקת שבין הרמב"ם והרמב"ן על ריאליותה של היאבקות זו. והדברים נאמרו לא במקומנו אלא בפרשת וירא, פרק י"ח, פסוק א' ד"ה ויאכלו עד "אף כי להאמין בהם" (וכדאי אולי גם לראת את דברי בעל עקידת יצחק העונה בחריפות לרמב"ן, בייחוד לדבריו "ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם, אף כי להאמין בהם". תשובתו: "ואני מתירו לעצמי". דבריו הובאו בגיליון וירא תש"ה, שאלה ב).

מבחינה חינוכית-דתית חשוב שיסביר המורה לתלמידיו שאין בשבילנו כל הבדל משום כך אם הייתה היאבקות זו כדברי הרמב"ם "במראה הנבואה" או "במראה" או "בהרגש החושים" ואין נגרע דבר מאמיתותה - בין אם ננקט בדרכו של פרשן פלוני או אלמוני. מה ששומה עלינו להבין הוא משמעותה של היאבקות זו. והבאנו בגיליוננו זה אחדים מן הדברים ומן הניסיונות שנאמרו בפרתונה של ההיאבקות.

בשאלה א הבאנו את התפישה הרואה בהיאבקות זו של יעקב אבינו את מלחמת ישראל – ישראל סבא – במשך כל ימי גלותו.

וכדאי להוסיף על כך את המדרש המנוסח בלשון זו בלקח טוב:

ויאבק איש עמו: שרו של אדום היה; עד עלות השחר, כלומר עד שיעלה שחר לישראל – ישועת ישראל שהיא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה'... וירא כי לא יוכל לו – לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום; ויגע בכף ירכו זה המילה, שגזרה מלכות הרשעה שמד, שלא ימולו בניהם; ותקע כף ירך יעקב אלו שנטמאו בידי השמד...

ובנוסח מזעזע נאמרו הדברים בניסוחו של הרמב"ן לפסוק כו ד"ה כי לא יוכל לו.

לזהותו של "האיש" הלכנו בשאלה ב בעקבות רבותינו ורש"י. מוטב להראות את המושג "שר האומה" בשימושו במקומות שונים בדברי המדרשים, "כדי שיעידו קצתם על קצתם".

ואולי כדאי גם להוסיף את האגדה הידועה על "עוזא" שר של מצרים הבא לבקש רחמים על בניו שלא יטביעם הקב"ה בים. (והוא מדרש אבכיר ומודפס בביאליק, ספר האגדה ע' נ"ה בהוצ' האחרונה - ובכל ההוצאות פרק י"ב "קריעת ים סוף ובזה הים").

בעניין אחר עוסקים אנו בשאלה ג והיא ראיית התנהגות יעקב בתולדות (פרק כ"ז) כחטא וראיית כל מה שבאתהו אח"כ כעונש וככפרה. והבאנו מדרש לענייננו גם בגיליון ויצא תשי"ד, עיין שם. וכן יש גם להבין את נטילת שמו "הרע" ונתינת שמו החדש. ועיין רש"י פרק ל"ב, פסוק כ"ט: "לא יעקב יאמר עוד שמך".

ושוב עניין אחר לגמרי בשאלה ה - ואין על המורה להיטפל לכל הנושאים הגדולים והחשובים בשיעור אחד - והוא עניין המלאכים והדגשת התורה והדגשת רבותינו על צמצום יכולתם ומהותם, בזה שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ובזה שאין למלאך שם ועיין רש"י פסוק ל' ד"ה למה זה תשאל. בהזדמנות זו אולי כדאי לספר לתלמידים על אותה התנגדות שהייתה לרבנים בתקופות שונות לאמירת "מידת הרחמים עלינו התגלגלי" בתפילת נעילה – ואע"פ שהאופי הפיוטי, סמלי, ציורי של תפילה זו ברורה למתפלל, בכל זאת חששו שמא יטושטש אחד העיקרים הגדולים:

ולו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו.