"לך לך... והיה ברכה"

בגיליון זה לא עסקנו בפירושי פסוקים, בהתבוננות בקטע קטן שבפרק אלא כמעט רק בסקירה כללית של הפרשה כולה, בבחירת אברהם אבינו ובתפקיד שהוטל עליו.

רצוי לפתוח לימוד גיליון זה בחזרה, בסקירת התפתחות האנושות כפי שתואר בשתי הפרשיות הקודמות. יושם לב להתדרדרות האנושות בעשרה הדורות שבין אדם ועד נח: חטא אדם הראשון - קין רוצח את הבל - למך מתפאר ברצח - בני שופטים, דיינים ומושלים גוזלים וחומסים, בנות דלת העם (דברי המלבי"ם וקאסוטו מאירים את הפרשה באור זה, והובאו דבריהם בגיליונות  בראשית תש"י, תשי"א).

ושוב יזכיר המורה לתלמידיו את עשרת הדורות מנח ועד אברהם החל מן החמס אשר מלאה הארץ בדור המבול ועד להתרברבות ביכולת הטכנית אשר בדור הפלגה (עיין גיליון נח תשט"ז), ועל רקע זה של שני ניסיונות היסטוריים גדולים שלא הצליחו (הניסיון המתחיל באדם – יציר כפיו של הקב"ה והמסתיים ב"רבה רעת האדם", פרק ו' פסוק ה')  והניסיון השני המתחיל בנח איש צדיק תמים והמסתיים בנמרוד ("היודע ריבונו ומתכוון למרוד בו" – רש"י פרק י' פסוק ט') ובבוני המגדל (שכפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה – רש"י פרק י"א פסוק ה'). על רקע שני ניסיונות היסטוריים אלה יש לראות את בחירת אברהם כניסיון שלישי להביא את האנושות למסלול שעליו יש להתקדם.

אחרי סקירה על שתי הפרשיות, יש לקרוא את דברי הרמב"ם שהבאנו כאן, הסוקר אף הוא את התפתחות הרוח האנושית בעשרה דורות ראשונים ועשרה דורות שניים ומעמיד לעומתם את "עמודו של עולם", את אברהם אבינו.

התפקיד הזה שהוטל על אברהם אבינו - או יותר נכון לפי הרמב"ם - שלקח על עצמו אברהם אבינו, מרומז בכמה מקומות מפוזרים בפרשתנו ועל הלומדים ללקטם אחד לאחד.

בהדגשה רבה הובא התפקיד הזה של מי ש"התחיל לקרוא בקול גדול לכל העולם" כדברי הרמב"ם, של מי שהוא כרוז המלך ומודיע בואו הובלט יפה בדברי ריש לקיש:

תנחומא ישן כ"ו על הפסוק י"ז א –

התהלך לפני
... לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו והזקנים מודיעים כבודו של נשיא. כך היו אבות העולם הולכין לפניו... הווי: "התהלך לפני והיה תמים".

(ועיין עוד גיליון לך-לך תשי"א).

בעבור השיעור לשאלה ב ולדברי הרמב"ן טוב להעיר את תשומת לב הלומדים עד כמה העלימה התורה מנגד עינינו את כל מאורעות חיי אברהם אבינו עד היותו בן שבעים וחמש, עד התגלות אליו השכינה בפעם הראשונה.

בחוג לומדים שבו אין אגדות חז"ל - על אברהם בבית תרח אביו, על אברהם המוכר צלמים, על אברהם המתווכח עם נמרוד, על אברהם המושלך לתוך הכבשן - מוכרים, יש כמובן להפסיק כאן את לימוד הגיליון ולקרוא את כל האגדות האלה. (על נקהל ימצאם המורה בספר האגדה של ביאליק, כרך א', ספר א').

רק אחרי ידיעת אגדות חז"ל אלה יש להבין את תמיהת הרמב"ן בתחילת דבריו ואת תמיהתו בסוף דבריו.

במיוחד יש לשים לב לשאלה ב 3, לתפישת הרמב"ן את נס כבשן האש. הרמב"ן חוזר ומסביר לנו בכמה מקומות בפירושו את המושג נס נסתר (עיין בייחוד בסוף דבריו לפרשת בא:

"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו, שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ביחיד בין ברבים").

וכן רואה הוא גם כאן אפשרות לבאר את דברי רבותינו על הצלת אברהם מתוך כבשן האש

"כנס נסתר, שנתן ה' בלב אותו המלך (=נמרוד) להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו".

(מדברי הרמב"ן בסוף פרשת נח).
אמנם הרמב"ן, ממשיך:

"או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל",

ואף כי אין הרמב"ן מכריע בין שתי האפשרויות האלה - אך ברור מדבריו שאין גדולת ה' וחסדיו עם אברהם וחסדיו עמו גדולים ונשגבים יותר בהיות הנס - במשמעו - גלוי ומפורסם או בהיותו בלי לשנות מנהגו של עולם - נס נסתר. בייחוד לגבי צעירים יש להבליט רעיון זה ולהוציא ממנו מסקנות לגבי עניינים רבים ושונים.

רק שאלה ד עוסקת בפסוק בודד ובדיוק המילה "לך". כנגד הרמב"ן הרואה ב"לי" ו"לך" ו"לו" מסוג זה - מנהגו של לשון, יש להדגיש שרק בפעולה שהיא טובה ונוחה לעושיה או שהיא כפי טבעה של עושיה נאמר "לי" ו"לך" ו"לו" כזה על יד הפועל, ולא כן הדבר בפעולה הדורשת מאמץ (גופני או רוחני), כבישת היצר, התגברות על עצמו כמו במקומנו. ולכן צדק רש"י וצדק (אם כי נימוקו נימוק אחר) בעל "העמק דבר" בחפשו משמעות מיוחדת במקומנו ל"לך" זה.