אברהם
בראשית פרק יז
בפרק י"ז עסקו גם גיליונות לך-לך תשי"א-תשי"ב. עיין שם. הפעם הקדשנו את גיליוננו לשתי שאלות בלבד, ושתיהן נוגעות בעניינים עקרוניים. השאלה איננה, אם מותר לנו לפרש אותה מילה בשני פירושים שונים לגמרי זה מזה. מצינו באונקלוס שאותה מילה מתורגמת במקומות שונים במילים ארמיות שונות – ורש"י עומד על כך ומביא במקרים אלא את פירושו דווקא כדי להראות שאותה המילה אמנם סובלת פירושים שונים.
(עיין
בראשית י"ב ה'- וייקח אברהם את שרי – ודבר אברם
בראשית ט"ז ג'- ותיקח שרי... את הגר – ודברת שרי... ית הגר
בראשית ל' ל"ז - וייקח לו יעקב מקל – ונסיב ליה יעקב חוטרין
בראשית ל"ז כ"ד - וייקחוהו וישליכו אותו הבורה – ונסבוהי ורמו יתיה *
וכן עיין בראשית
פרק ג' פסוק ח' - וישמעו את קול ה' – ושמעו ית קל...
פרק ג' פסוק י' - את קולך שמעתי בגן – שמעית בגינתח
פרק ל"ז פסוק כ"ז - וישמעו אחיו – וקבילו מיניה אחוהי.
וכאן מעיר רש"י:
ד"ה וישמעו אחיו: וקבילו מיניה וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון (בראשית כ"ח) "וישמע יעקב אל אביו", (שמות כ"ד) "נעשה ונשמע" מתרגם "נקבל" וכל שהיא שמיעת האוזן כגון (בראשית ג') "וישמעו את קול ה'", (בראשית כ"ז) "ורבקה שומעת", (שמות ט"ז) "שמעתי את תלונות" כולן מתרגם "ושמעו", "ושמעת", "ושמע", "שמיע קדמי").
אלא שהשאלה כאן היא אחרת: האם מותר לפרש אותה מילה כשהיא באה פעמים באותו הקשר בשני פירושים שונים? והן המסיבות שבהם התעורר "הצחוק" שוות הן בשני המקומות והן בלשון הכתוב אין רמז ואיין לדייק מתוכו שהיה הבדל בין "צחוק" ל"צחוק". ויש מפרשים הרוצים לנמק הבדל בין צחוק לצחוק ע"י ההקשר הרחב יותר. עצם נתינת השם יצחק – לדעת אחדים – מוכיחה שלא היה בצחוק זה משום דופי. (וראינו שאין זו דעת בעל העקדה). אחרים רואים את הראיה להבדיל בין צחוק לצחוק בתחילת הפסוק:
ד"ה ויפל אברהם על פניו ויצחק: נפילתו והשתחויתו מוכיחים שהאמין, כי דרך הודאה הוא שמח וצחק והודה והשתחוה. ואמר: כמה נס גדול, וכמה טובה בכללה שמשנה סדרו של עולם עליי לטובה...
והרב מנמקים את זכותנו לפרש צחוק וצחוק בשני פירושים שונים מתוך ההמשך, מהעדר גערת ה' כאן והמצא גערת ה' שם, ובדרך זו הלך גם אבן כספי, עם שרואה הוא גם בצחוקו של אברהם "קצת ספק".
טירת כסף, פרק שלישי:
וכן להיות זה העניין פלא נכנס בליבו "קצת ספק" ואמר "הלבן מאה..." וחלילה שדחה זה, כי גם מן השלמות הוא שלא נתחיל לדחות דבר אלא אם כן בא מופת על סתרו, אבל היה מהרהר בלבו ונושא ונותן, אם אפשר זה אצל ה' ית' בעל החכמה והשכל, כי צחוקו לא היה כצחוק שרה אבל היה הצחוק מזוג עם יראה, ובמקום הגילה היה רעדה, ואף על פי שלא נזכר זה, כי עדות עליו כי לא נתפש על זה כמו שאירע לשרה.
ואילו בעל העקדה ר' יצחק עראמה דוחה את כל הפירושים הללו וקובע בפשטות שאין הבדל בין צחוק לצחוק ואינו משתדל כלל ללמד זכות על אברהם אבינו. ומלשונו נראה שלא היה לפניו שום מקור לדעה זו. אלא שיש האשמה כזו על אברהם גם במדרש הגדול (אשר הוא ודאי לא הכירהו):
מפני מה מיחה הכתוב בשרה ולא מיחה באברהם, שנאמר "ויפל אברהם על פניו ויצחק"? אלא ללמדך ששנים שעשו דבר שלא כהוגן. והיה אחד מהם גדול ואחד קטן ואין ממחין אלא בקטן והגדול מרגיש מאליו.
שאלה שניה עוסקת בכך שפסוק זה המסיים את ההתגלות יש שמצאנו סיום כזה בסוף התגלות ויש שסיום זה נעדר. והנה שיטת אבן כספי שונה מרוב פרשנינו בכך שאינו מדייק בהבדלים שבין שני מקומות מקבילים (והולך הוא בזה בעקבות הראב"ע והרד"ק) וכבר עמדנו על שיטה זו של דחיית הדיוקים בכמה מגיליונותינו.
ועיין:
ובניסוח קיצוני- פתגמי ביטא אבן כספי את התנגדותו זו לדרך הדיוקים בדבריו:
ד"ה אלוקי המשים ואלוקי הארץ :ואין קושיה כי אחר כן לא אמר רק אלוקי השמים כי כבר הודעתיך, שהביאור חסד ועזיבתו אינו חמס.
ואולם אחרי הסתמכו על השקפתו הכללית שאין צורך לחפש משמעות למציאות או להעדר פסוק מסיים כזה, הוא בכל זאת מביא הפעם נימוק כבד משקל. בתוך פולמוס אנטי-נוצרי.
לשאלה ב-4 עיין גיליון וירא תש"ה.
------------------------------------------------------------------------------------
*) דברי רש"י, בראשית מ"ג ט"ו:
ד"ה ואת בנימין: מתרגמינן "ודברו ית בנימין" לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שווה בלשון ארמי, בדבר הניקח מיד מתרגמינן "ונסיב" ודבר הניקח בהנהגת דברים מתרגמינן "ודבר".
ולזה מעיר ר"א בקארט הלוי, פרשן על רש"י ב"ספר הזיכרון" תוניס רס"ז:
נראה לי שבי"א לשונות תרגם אונקולס לשון לקיחה, כל אחת לפי עניינה ואלו הן:
"ויקח ה' את האדם" – "ודבר"; "ויקח אברהם ונחום להם נשים" – "ונסיב"; (שמות י"ח) "ויקח יתרו... עולה וזבחים" – "וקריב"; (בראשית ל"ג) "קח נא את ברכתי... ויפצר בו ויקח" – "קבל סען... וקבל"; (בראשית י"ד) "ויקחו את לוט ואת רכושו" – "ושבו"; (במדבר כ"א כ"ה) "ויקח ישראל את כל הערים" – "וכבש ישראל"; (שמות י"ג י"ט) "ויקח משה את עצמות יוסף" – "ואסיק משה"; (בראשית ל"ד כ"ח) "ואת אשר בשדה לקחו" – "בזו"; "קח את המטה" – "טול"; (שמות כ"ה) "ויקחו לי תרומה" – "ויתפרשון"; (במדבר ט"ז) "ויקח קרח" – "ואתפליג".
