הפטרה

פרק זה – הפרק הראשון מפרקי שמשון וההקדמה להם – נראה "קל" ומובן בקריאה ראשונה, ואעפ"כ מעורר הוא שאלות רבות (ככל סיפורי שמשון) וזו היא תמיד הסכנה בלימוד פרק הנראה קל (מפני שאין בו "פסוקים קשים" או מילות קשות) שהלומד יעבור עליהם במהירות ויקראם כקורא בסיפור מעשה.

וזהו ערכם הגדול של לימוד פרשנים, שמעמידים הם אותנו על הקשיים שלפנינו, שמעכבים הם את הקורא בריצתו ואומרים לו: עמוד והסתכל ותשוב.

מבין פרשנינו עוזר לנו בכוון זה ביותר אברבנאל המנסח את השאלות בראש כל פרק.

השאלה הראשונה שמעמיד לפנינו אברבנאל ניתן להרחיבה, על כל אלה שנתבשרו הוריהם על לידתם, שסיפור חייהם מתחיל אפוא עוד לפני בואם לעולם (בראשית י"ח; שמואל א' א; שופטים י"ג, ו) וניתן להשוות ביניהם, למצוא את הצד המשותף ואת הצדדים השונים – (השוני נובע מתוך הבדלי האישים).

א. קריב במאמר "מעז יצא מתוק" (משמעו של מעשה שמשון) אנתולוגיה מקראית בעריכת גדליה אלקושי, הוצאת דביר, תשי"ד) עמוד 220, מוסיף הערה כללית:

בדורות מאוחרים היו רווחים אצלנו סיפורי-עם על נשמות גדולות, הנשלחות להאיר לעולם בתורה ובחכמה ובמעשים מפוארים, אלא שברוב גדולתן יהא השטן פורש להן רוב חרמיו לצודן למדחפות. ולפיכך מצטווים ההורים והמורים לשמור על נשמה כזאת מכל משמר. מעשה שמשון שבתנ"ך הוא אבי כל הסיפורים האלה.

אולי יזכרו הלומדים (ואם למדו בבית ספר בארץ מן הנמנע שלא יזכרו) בסיפורו של פיירברג, "בערב" (בקיצורו נקרא "תינוק שנשבה") אשר גם שם הבעש"ט מזהיר את ההורים יחד עם הבשורה על הבן הראשון והיחיד אשר יולד להם, על הסכנות אשר תהיינה אורבות לנשמתו הגדולה, ועל ההכנות המיוחדות שיש להתכונן לבואו. מכאן מעבר לשאלתנו א-2.

ושוב אנו מביאים כאן מתוך המשך דבריו של קריב (שם):

לשמשון יהא אורב שטן הטומאה, ועל כן קובע המבשר סייגים לאמו שתישמר מכל טמא, ועל שמשון עצמו הוא מצווה נזירות לכל ימי חייו, להיותה מסגרת-מגן לגבורתו. גבורה שהיא סוגה בנזירות חזקה עליה שלא תצלח ותכשר לעמוד בשליחותה. בהיותו נזיר-אלוהים יוכל להיות גם גיבור-אלוהים. כאן, אפוא, בעצם ראשיתו של הסיפור, גם שיאו המוסרי. לא רק ילד אשר ניתן לה', כשמואל, אלא מי שנתייעד לעשות גבורות בארץ נצטווה על הנזירות. בל יישכר הגיבור את חושיו! עצם הכרתת הרע על תיהפך לו לשיכרון. פיכח יהיה כל ימיו, טהור יהיה וקדוש! גיבור קדוש, גבורה במעלת קדושה – זוהי השגה ישראלית גמור, ודרגה זו נדרשה מגיבור-הגיבורים בישראל, שנשלח להושיע את עמו.

וכאן עלינו לעמוד עוד על פרט אחד, התופס מקום בולט בסיפורנו. הנזירות, שהיא מוסד של קדושה, כוללת איסור גילוח השערות, כי אדם השומר על מראהו הטבעי מסוגל יותר להיות קרוב למקורו האלוהי. ושמשון נצטווה במיוחד לשמור על הדפוס שניתן לו מידי הבורא. כלי אדם בל ישנה מאומה בכלי אלוהי זה, ואזי גם לא יצלח עליו כל כלי-משחית אנושי.

שאלה ב שייכת לשאלת השינויים שבחזרות שכבר עמדנו עליהם פעמים רבות. כגון בגיליונות:

בראשית תשט"ו; חיי שרה תשי"ב; חיי שרה תשי"ט; וישלח תש"ח; וישב תשי"ז; מקץ תש"ט, תשט"ו; ויקרא תשי"ט; מטות תשי"ז.

בפרקנו רבו החזרות, האשה חוזרת על הדברים שאמר לה המלאך בדברה עם מנוח. והמלאך חוזר על דבריו שאמר לאשה, בדברו אל מנוח והשינויים ניתנים להסבר, כמעט כולם.

שאלה ג עוסקת במהותו של ה"מלאך" בכלל. כאן יש להזכיר את דברי חז"ל שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, והביאו רש"י בבראשית יח, ב ד"ה שלושה אנשים. המאמר הזה מגמתו כמגמת דברי ילקוט שמעוני כאן, וכשם שאין לו שם קבוע, כך אין ביכולתו אלא לעשות שליחותו. וחשובים בקשר לזה דברי מהר"ל מפראג בספר גור אריה על רש"י שאמרם בבראשית שם:

דאין מלאך אחד כו': פירוש טעם הדבר שענין המלאך הוא השליחות, ולכך נקרא 'מלאך' לשון שליחות, ושמות המלאכים הוא לפי השליחות שנשתלחו, לכך אם מלאך אחד עושה שתי שליחות היה מלאך אחד שני מלאכים. וכן אם שני מלאכים עושים שליחות אחת - יהיו שני מלאכים מלאך אחד, אחרי שעיקר עצמות המלאכים השליחות, שלזה הם נבראים לעשות שליחות בוראם.

לכל הפרק יכול המורה להעזר במאמרו של חיים חמיאל, עיונים בספר שופטים, מעיינות, ד, עמוד 75, הוצאת ההסתדרות הציונית, המחלקה לחנוך ותרבות תורניים בגולה.