מן התוכחה + הפטרה

אין ללמד פסוקים בודדים מתוך התוכחה מבלי להסתכל תחילה במבנה הכללי.

ר' דוד הופמן מחלק את התוכחות תחילה לחמישה איומים:

ט"ז – י"ז - איום ראשון שבו באות חליפות ארבע הפורענויות המופיעות ביחזקאל
                חרב – רעב – חיה רעה – דבר

י"ח – כ'       - האיום השני: רעב

כ"א – כ"ב    - האיום השלישי: חיות רעות

כ"ג – כ"ו     - האיום הרביעי: חרב האויב

כ"ז – כ"ח    -  האיום החמישי: אבדן גמור של המדינה

ומכאן ואילך לפי דעת קדמונים שלש פעמים שבע פורענויות.

את הפסוקים ל"ז – ל"ה רואה הופמן כמאמר מוסגר.

ואת פסוקנו מ' והתוודו את עונם הוא מפרש כנפתלי הרץ ויזל:

זוהי מצוה כמו במדבר ה' ז' "והתודו את חטאתם אשר עשו".

והוא ממשיך:

"ואף אשר הלכו עמי בקרי" גם זה שייך אל הוידוי, "מפני שהלכו בקרי". "אף אני אלך עמם בקרי" – גם אני עשיתי כן נגדם. הם יתוודו שעונותיהם גרמו להם את העונש שהגיע להם".

כמובן: לו היה פרושו זה נכון היתה מסולקת אותה שאלה קשה שבה עוסקים הפרשנים שהבאנו בשאלה א', אלא שאין שום ראיה מוכיחה לפרושו זה. כדי להוכיח אם מבינים הלומדים את השאלה במקומנו, יש לתת להם את תשובת ר' דוד הופמן, "זוהי מצוה" ולשאול אם תשובה זו שוה לאחת הדעות שהובאו בשאלה א'.

לשאלה א'

אם ניתן דעתנו על הפסוק החוזר

פסוק י"ח

"וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה..."

פסוק כ"א

"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי... וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה"

פסוק כ"ג

"וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי"

פסוק כ"ז

"וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי"

פסוק כ"ח

"וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי"

נשתומם בראותנו את שני הפוסקים שבהם עוסק גיליוננו

פסוק מ'  

"וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲו‍ֹנָם וְאֶת עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי"

פסוק מ"א          

"אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי"

וממש אותו קושי מצאנוהו בפרשת וילך (דברים ל"א י"ז-י"ח)

פסוק י"ז  

"וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם...
וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת
וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"

פסוק י"ח

"אָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה"

ויפה ניסח אברבנאל את השאלה על פסוקים אלה:

אם ישראל יתודו חטאתם ויאמרו: "הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" איך אחרי תשובתם לא רחם ה' יתברך עליהם, אבל כפל עונשם וצרתם באמרו אחריו "ואנוכי הסתר אסתיר פני", כי במקום שאמר ראשונה קודם זכרון תשובתם (י"ז) "והסתרתי פני מהם", יאמר אחר זכרון תשובתם (י"ח) "ואנכי הסתר אסתיר פני", שהוא עונש מוכפל?

(תשובה פשוטה – אם כי לא משוכנעת – ניתנת שם ע"י הרמב"ן:

ד"ה ואמר ביום ההוא: אינו וידוי גמור כענין "והתודו את עונם" אבל הוא הרהור וחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם.

תשובות אחרות עיין בגיליון נצבים-וילך תש"ו שאלה ג' – ביחוד אברבנאל שם).

כדי לעורר תלמידים לקריאה בעיון יש לדרוש מן התלמידים עוד בטרם יראו את הרמב"ן שם, היכן יש למצוא בפרשת וילך את הבעיה הזו ממש שבה עוסקת שאלה א' שבגיליוננו.

לשאלה א6 השווה גיליון וישלח שנה זו שאלה ג1 בהפטרה. התשובה היא אחת לשאלה ההיא ולשאלתנו.