יום הכיפורים

פרק המועדים חשיבותו מרובה והקשיים הקשורים בו רבים. הקדשנו גיליונות מיוחדים לכל חג, לספירת העומר ולחג השבועות – את הגיליונות תש"ז, תשט"ז. לחג הסוכות את גיליון תשי"ח. על מקומה ותפקידה של השבת בתחילת פרקנו עיין בנאמר בגיליון אמור תשי"ד.

בגיליוננו השנה התחלנו ללמוד את הפסוקים העוסקים ביום הכיפורים. לפני גשת המורה לשאלה א יקדים סקירה על הפרק כולו. הוא מחולק לשני חלקים, כשכל אחד מסתיים במילים "אני ה' אלוקיכם" (פסוק כ"ב; מ"ג). החלק הראשון מכיל את חג הפסח ואת הסיום שלו, היינו את חג השבועות עם מתנות עניים בשעת הקציר; והחלק השני מכיל את מועדי הסתיו: חג הסוכות עם שני המועדים הקודמים לו, ראש השנה ויום הכיפורים, וחג העצרת של סוכות עם דיני הישיבה בסוכה.

ר' דוד הופמן מפנה את תשומת לבנו לכך שכל אחד מן החלקים האלה מכיל חמש מצוות:

לא כל הפסקאות פותחות ב"וידבר ה' אל משה לאמר", והעדר מילים אלה בכמה מהן מעוררות שאלות אשר עסקו המפרשים בפתרונן. בכל אחד מן המועדים נאמר איסור מלאכה ואולם הניסוח השונה ביום הכיפורים מבשאר הימים דורש את הסברו.

לשאלה א1 - פעמים נאמר בפרקנו בראש פיסקה "אך", ויש להבין את טעמו (ב"אך" של פרק ל"ט עסקנו באריכות בפרק ל"ט). יש להבדיל בפירושי "אכין": אם נפרשו כמעמיד את שבא אחריו בניגוד למה שבא לפניו - ואז אין אנו דורשים אותו על פי המידה השנייה של ל"ב מידות הנקראת מיעוט, או שאנו דורשים את ה"אך" לא כמנגד כי אם כממעט את אשר בא אחריו ואז הננו משתמשים באותה מידה שנייה מל"ב מידות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

ממיעוט כיצד? המיעוט ג' לשונות "אך","רק", "מן".

והוא אף מביא כדוגמא ל"אך הממעט" את פסוקנו "אך בעשור לחודש",

אילו נאמר: "בעשור לחודש" הייתי אומר: לכפר על השבים ועל שאינם שבים, כשהוא אומר "אך בעשור לחודש" מיעט הכפרה, מלמד שאינו מכפר אלא על השבים.

על הבדל זה בין "אך" מנגד ובין "אך" המצמצם שבא אחריו, העמידנו הרמב"ן בשמות פרק ל"א פסוק י"ג. (ועיין גיליון כי-תשא תש"ה א4, ד).

לשאלה ד יש להוסיף:

ראב"ע בויכוחו עם הקראים אינו הולך רק בדרך זו שהרבו אחרים, כגון: ר' סעדיה גאון, ללכת בה - להוכיח לקראים שההלכה נובעת מן הפסוק ממש - אלא בדרך של קבלת סמכותה של התורה שבעל-פה. גם אם אינה נרמזת כלל בפסוק, והוא קובע דבריו אלה בספרו "יסוד המורא", פרק שישי:

יש מצוות מבוארות בתורה ויש מצוות שלא ידענו פירושם באמת, רק מפי הקדושים המעתיקים שקבלו בן מאביו ותלמיד מרבו. ולולא הקבלה יוכל אדם לפרש אותם פירוש אחר. ויש מצוות שקבלנו מהם ואין זכר להם בתורה. וכלל אומר לך: לולא אנשי כנסת הגדולה ואנשי המשנה והתלמוד כבר אבדה תורת אלוקנו ונשכחה זכרה חס ושלום. כי אלה העמידו כל דבר על בוריו, ובארו לנו המצוות באר היטב וכל המשפטים כאשר קבלום, ויש שימצאו עדות ברורה מן התורה, ויש דרך דרש, ויש דרך אסמכתא בעלמא. ומי שיש לו לב יוכל להכיר מתי אומרים דרש ומתי אומרים פשט.