מנוסת לוט מסדום

השליש הראשון של פרקנו עוסק בחטאם של אנשי סדום והוא הניסיון האחרון שניסה ה' אותם והוא הגשמת הדבר שנאמר לאברהם בפרק הקודם:

פרק י"ח פסוק כ"א:

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ...
וְאִם לֹא אֵדָעָה"

השליש השני הוא הצלת לוט והפיכת סדום. התורה מבליטה בהתנהגות לוט בחלק הזה את מיעוט מרצו, רצונו, פעילותו להינצל. למן "ויתמהמה" ועד לפעילות המלאכים המאיצים בו ועד לדבריהם בפסוק י"ז "המלט על נפשך" (רש"י:

"דייך להציל הנפשות – אל תחוס על הממון")

– הכל מורה בכיוון זה. (וגם בקשתו להתיישב במקום קרוב יותר, אף היא יכולה להתפרש כך). הוא התיישב בסדום – "כי כולה משקה", כלומר: בגלל הפרנסה המצויה שם בשפע. וקשה לו עתה להינתק משם. הוא התיישב בסדום, הוא התערה בסדום, ואם כי, כפי שרואים בחלקו הראשון של הפרק – ניסה לבנות מעין אי אברהמי בתוך עולם זה של סדום, הנה מכל מקום משפחתו כבר סדומית היא כל כולה. חתניו – אנשי סדום, וגם אשתו קשורה בכל נימי נפשה לסדום. ואילו המלאכים הבאים להציל דורשים ניתוק גמור מסדום ומכל הכלול במושג זה. זו כנראה המשמעות של איסור ההבטה. (ועיין שאלה ד). גם הפרשנים – שלא הבאנום בגיליוננו המפרשים את ההבטה אחורה כדאגה, כקשר לבני המשפחה שנשארו שם, אינם סותרים את התפישה הנ"ל, כי הנדרש מהם עתה הוא הניתוק המלא, גם מבני המשפחה אשר – עם כל היותם מוזהרים ומוזמנים לצאת – נשארו שם, אם כן הזדהו עם סדום, ועל כן על הניצולים להינתק גם מהם.

            והשווה שמות ל"ב כ"ז.

(ההינתקות מבני המשפחה במקום שיש צו אלוקי "ללכת" מובלטת כמובן ביותר בבראשית י"ב א'; ומבלי שייצגו בני המשפחה את הרע, את המנוגד לצו אלוקי, אלא רק את המסיח את הדעת ממנו נמצא את הדרישה להינתק מהם גם בשמות ד' כ"ד-כ"ו, וכן במלכים א' י"ט י"ט-כ'!).

הרלב"ג רואה בחלק הזה של פרקנו (ט"ו-כ"ב) עוד מוסר השכל אחר, וראוי לעמוד גם עליו:

התועלת העשרים ושתים היא במדות, והוא שאין ראוי שימנע האדם מהשתדל בשמירתו בהשגחת ה' ית', אבל ישתדל בזה בחריצות נפלאה, כי השם ית' יסבב בהצלתו, עם מה שיעזור הוא בעצמו מטוב השתדלותו בהצלתו.
ולזה יהיה אחד מן הכלים אשר תשלים בו השגחת ה' יתברך באדם, הודעתו אותו הרע הנכון לבוא עליו, כי זה יספיק לו בהצלה כשישתדל להרחיק ממנו זה הרע בכל הפנים שאפשר.
ומפני זה צוה לוט שימהר לרוץ ולא יביט אחריו ולא ינוח עד שיגיע למקום אשר תהיה לו בו הצלה, ושאם יעשה זה בזה האופן – ימלט, ואם לא – כבר תדבק בו הרעה.

ובזה הגיף הרלב"ג תריס בפני כל מיני תפישות מגיות הרואות בפרקנו פעולות של כוחות אשר תפעלנה לרעת האדם, גם מבלי רצונו של ה', חו"ש, אם לא תעשינה פעולות אנטי-מגיות מסוימות. ומצד שני ענה הרלב"ג כאן גם לאלה המתעצלים בפעולות עצמיות מתוך שיסמכו על נסי שמים.