ברית ההבטחה

במילה החוזרת ונשנית בפרקנו (13 פעמים) היא "ברית", היא הנושא של פרקנו, ובמשמעותה של מילה זו עוסק גיליוננו בעיקרו. נביא בזה את דברי י'. גוטמן על הברית בדברו על רעיונות היסוד שבמקרא:*

למן התחלותיה הראשונות ראתה הדת הישראלית את א-לוהיה כ"א-לוהי ההיסטוריה. היא תולה את דבר התהוותה בברית שנכרתה בין ה' ובין ישראל, וברית זו מתקיימת מצד ישראל בשמירת מצוותיו של הא-לוהים, ומצד א-לוהיו – בשקידתו שהוא שוקד לטובת עמו.

במקום אחר** הוא מזכיר שהתגלמותו של הרצון הא-לוהי בתורה, שהוטלה על ישראל, קדמה לה "התגלות קדומה לבני נח הכוללת את עיקרי המוסר ומכוונת לעמים כולם" ובזה מתקיימת "האוניברסליות של המצווה הא-לוהית". אך משום מה אינו מזכיר שאף כאן נקשרה האנושות כולה בברית.

קאופמן פותח ספרו "תולדות האמונה הישראלית"*** באמרו שראשית אמונת האחדות קודמת למתן תורה:

"בימי אבות העולם, בימי אדם הראשון, ונח אברהם ויצחק ויעקב נתגלה לבני אדם, ואף כרת עמהם בריתות ונתן להם מצוות".

רוב החוקרים תופשים את המושג "ברית" – כפי שהוסבר בדברי גוטמן לעיל – כהתחייבות הדדית****.

אולם תפישה זו איננה מוסכמת אצל כל פרשנינו, (כפי שיראה מן הפרשנים שהובאו בשאלה ב).

נוסיף כאן על אלה שהבאנו בגיליון גם את דברי ר' שמשון רפאל הירש, (בתרגום העברי שהופיע בשנת תשכ"ז):

היה תמים, קבל על עצמך את מצוותי, שכן רצוני לתת "ברית" ביני ובינך שתהא "מוחלטת" מצדי ומצדך. הייעוד היהודי אינו נובע מן המאורעות הטבעיים; אי אפשר לכתוב את התפתחות ההיסטוריה היהודית כדרך שכותבים היסטוריה של אומות העולם. בדרך הטבע – מעולם לא היה נולד היהודי הראשון ולא היה יהודי בעולם זה מכבר. הטיפוס היהודי הוא "יצחק" – קיומו מגוחך על פי החישובים הרגילים. ותהיה זו ברית "ביני ובינך" – משני הצדדים: הקיום ההיסטורי שאני מעניק לך, וההתמסרות שלך אלי – שניהם יהיו בגדר "ברית", בלתי תלויים בנסיבות ובתנאים חיצוניים.
הצירוף של "ברית" ו"נתן" כמעט ולא נמצא במקום אחר ורק פעם אחת מצאנוהו בפנחס (במדבר כ"ה י"ב) "הנני נותן לך את בריתי שלום". בדרך כלל הלשון היא "כרת ברית", "הקים ברית" ולא "נתן ברית". ייתכן איפוא לומר שזה פירוש "ואתנה בריתי": לא "אכרות עמך ברית חדשה" אלא אעביר אליך ברית הקיימת מכבר. ואכן, שעה שנתן הקב"ה את הארץ לאנושות בשניה כרת ברית עם כלל האנושות, הבטיח הבטחה מוחלטת של ברית, שהאנושות לא תאבד שנית, למרות כל משוגותיה בעתיד, אלא תודרך ותתחנך על ידי ההשגחה האלוקית. החמס והשחתת הדרך ילכו ויתמעטו והאנושות תהיה ראויה יותר ויותר לשוב לגן עדן עלי אדמות. והקב"ה חפש "מכשיר" לברית זו שנמצא לו באברהם – והרי הוא כאומר: ולוואי ואגשים על ידך את הברית הכרותה עם האנושות.

דברים מעניינים על המושג ברית בכלל ועל הברית שכרת ה' עם נח בפרט ימצא המעיין בספר "אלה דברי הברית" לרב חיים הירשנזון*****, אשר מפאת אריכותם לא נוכל להביאם.

לשאלה ג3, כל מפרשי רש"י התקשו להבין דברי רש"י אלה. (אגב לא הלך רש"י כאן בדרכו של תרגום אונקלוס, אשר תרגם "יתקיים קדמך" – ר' אברהם ברלינר בהוצאת רש"י "זכר לאברהם" סבר שהייתה לפני רש"י גרסה אחרת בתרגום: "יתקיים בדחלתך").

ר' אליהו מזרחי, העיר לדבריו:

והרי כאן שתי בקשות: האחת שיחיה, והשנית שיחיה ביראתו והשם לא השיב לו רק על הבקשה הראשונה, להיותה מתייחסת לבשורת הבנים משרה, ואמר, שמה שהבטחתיך משרה אקיימנו וגם מה שבקשת על ישמעאל, שיחיה שמעתיך; אבל הבקשה השנית שאינה מתייחסת עם בשורת לידת שרה לא הוצרך להשיב לו.
או שמא מפני שידע שעתיד לצאת לתרבות רעה, לא רצה לבשרו על הרעה. ולכן מה שטען הרמב"ן ז"ל על דברי הרב ואמר "ואיננו נכון..." איננה טענה.

גור אריה, לדברי הרמב"ן:

ואין זו קושייה, כי רש"י מפרש שלא היה מבקש שיחיה ביראת ה', שזה דבר תלוי ברשות האדם להטות לבבו. אלא כן פירשו הרב: "לו ישמעאל יחיה לפניך" בקשתי שיחיה, כדי שיהיה עובד לך, וכאילו אמר: אני מבקש שיחיה כדי שיחיה ביראתך, אבל בקשתו לא הייתה רק החיות, ולפיכך השיב לו ה' על החיות בלבד.

ואולם רוב מפרשי רש"י מיישבים את דברי ה' והבטחתו "שמעתיך" על פי מה שכתב רש"י לפרק כ"ה פסוק ט' וכן דבריו לפרק כ"ה פסוק י"ז.

רוזנצוויג, כותב בהערה לטיוטת התרגום:

פסוק זה ("לו ישמעאל יחיה לפניך") הוא בשבילי – ועתה הוא מוסיף בכתב עברי: "כנגד התורה כולה".

------------------------------------------------------------------------------------

* י. י. גרוסמן: הפילוסופיה של היהדות, ירושלים תשי"א פרק ראשון גופי הרעיונות של זה המקרא. עמוד 18.

** שם, עמוד 36.

*** כרך א', עמוד 1.

**** לדוגמא בספרו: K. Kohler: Jewish Theology p. 48: The first convent of God was made after the flood with Noah as the representative of mankind.

***** "ספר אלה דברי הברית, מתבארות בו כל הבריתות בישראל הנזכרות בתנ"ך ותנאיהן, כחן הדתי, המוסרי, ההלכותי". ירושלים תרפ"ו. חלק א' פרק א' "ברית אלו-ה".