"ואהבת את ה'..."

פסוקים אלה – פרשה ראשונה של קריאת שמע – השגורים כל כך על פינו, כמה יש להפוך בהם ולהפוך בהם, לרדת לעומקם.

ומה שנאמר ברש"י, לפסוק ו':

ד"ה אשר אנכי מצוך היום לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופגה - אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה.

מה שנאמר שם לגבי המצוות כולן - יש לאמר כאן לגבי קריאת שמע, לגבי הפסוקים שאנו אומרים אותם יום-יום וכבר נתמעכו בפינו ועלינו לגלות בהם כפעם בפעם פנים חדשות.

לשאלה א יקדים המורה אם אין הדברים ידועים היטב לשומעיו – את הסיפור על מותו של ר' עקיבא. וטוב לקרוא אותו במקורו בברכות דף ס"א ע"ב. ואפשר למצאו על נקלה בספר האגדה של ביאליק כרך א', פרק ר' עקיבא, הוצאה אחרונה דף קי"ב. ורק אחרי זה יש לגשת לשאלה א, לדברי הספרי שהם הם דברי ר' עקיבא:

כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך (הגירסא בעין יעקב: את נפשך) – אמרתי אימתי יבוא לידי ואקיימנו – ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?"

ומעתה יש לעבור על שאלתו של אלשיך וירגישו התלמידים בכל גודל אהבת ה' המתבטאת דווקא בנוסח של "אפילו הוא נוטל את נפשך" – ולא "אפילו נוטלים נשמתך" (כדאי שיראה המורה לתלמידיו שגם באותו פסוק גדול של אהבת ה' באיוב י"ג, טו "הן יקטלני – לו איחל" לא נאמר מה שהיה חלש לאין ערך: "הן יקלטוני", כלומר אפילו אם יכריעוני אויבי) וכמה החליש והקליש הרשב"ם את עצמת פסוקנו וכמה צינן את חומו והתלהבותו.

לשאלות ברש"י שוב טוב לראות את מקורם – הספרי בייחוד לשאלה ב 2, לרעיון שיש לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה ויש לשמוח בייסורים ולא לבעוט בהם, מובאים שם דוגמאות מאיוב, ממשלי, מדברים ויש לעיין בדברים, שנאמרו רובם מפי ר' עקיבא ומיעוטם מפי חבריו, ונאמרו בדור של שמד והוגשמו ע"י אומריהם בחייהם ובמותם, ויש בהם לבטא אהבה שמעטים כמותה גם במדרשי חכמים. ואולי תעזור ללומד שאמירת "ואהבת" היום-יומית שבפיו תאמר ביתר אהבה - ובלבד שלא תאמר מסקנה זו ומשאלה זו מפי המורה. כי אם יש סיכוי מה שהחומר עצמו - דברי תורה ודברי חכמים יעשו רושם בלב שומעיו, הנה ההטפה הישירה עלולה רק להחלישו.

לשאלה ב 2 יש להפנות לב הלומדים שבהרבה מקומות בספרינו מבואת ציטטה מן המקרא בחצי פסוק ובשליש וברבע ונאמר "וגו'" ועצם הראיה - ההוכחה למה שרצה מביא הפסוק להוכיחו, נמצא רק בחצי השני של הפסוק, בזה החסר בציטטה ואשר מקומו ממלא ה"וכו'". אם אין הלומד יודע סוף הפסוק - אל יתרשל, ויפתח אותו במקורו ויעיין.

לשאלה ג יש לבאר תחילה את הביטוי "באיזה צד אוהבים" וכן את הביטוי ברש"י ו"מהו אהבה? ואת דברי הרמב"ם, והאין היא הדרך לאהבתו?" ורק אחרי שתובן השאלה והתמיהה יש לעמוד על ההבדל העמוק – שבין שתי התפישות – זו של חז"ל וזו של הרמב"ם.

בקבוצה של מבוגרים או צעירים מבינים יש לסיים את השיעור בהבאת דברי חובות הלבבות והסבר מצוות "ואהבת" ושוב יש לשים לב לכך, שגם כאן מעמדת השאלה: "אבל מה עניין האהבה באלוקים?" – אך כאן הוראתה אינה לעצה דידקטית חינוכית כיצד להגיע אליה אלא לתיאור אותה אהבה עצמה; ובסוף דבריו באותו משחק מילים של "צרור המור" "אע"פ שמיצר לי ומימר לי..." אנו חוזרים לנקודת המוצא של שיעורנו.

שער אהבת ה' פרק א':

אבל מה עניין האהבה באלוקים? הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון; והוא שהנפש עצם רוחני, נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות (הגופים הגשמיים הגסים)... ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו, ותבזה הגופות וכל תאוותם ויפקחו עיניה מענן הסכלות באלוקים ובתורתו, ותכיר האמת מן השקר, ויקלה לפניה אמיתות בוראה; וכאשר תבין גודל יכולתו ועצם מעלתו, תכרע ותשתחווה לו ביראה ופחד ואימה, ולא תסור מזה עד אשר יבטיחנה הבורא וישקיט פחדה ומוראה ואז תשוקה כוס האהבה מאת האלוקים, ותתבודד בו ליחד לבבה לו ולא – הבה אותו ולכסוף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו, לא יעבור על רעיוניה זולתו (שום דבר זולת השם) ולא יעלה במחשבתה בלעדיו; ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתמשך בו רצונו; ולא תסיר לשונו, כי אם בזכרו ושבתו ותהלתו מאהבה בו ומכסוף אליו; ואם ייטיב לה – תודה, ואם יעניה – תסבול, ולא תוסיף עם זה (גם כשיעניה) כי אם אהבה בו ובטחון עליו; כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואומר: "אלוקי! הרעבתני ועירום עזבתני, ובמחשכי הלילה הושבתני, ועוזך וגדולתך הורתני! אם תשרפני באש – לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך". דומה למה שאמר איוב (י"ג) הן יקטלנו לו איחל.
ואל העניין הזה רמז החכם (שיר השירים א) "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" – אע"פ שמיצר לי ומימר לי – בין שדי ילין. וזה דומה למה שנאמר (דברים ו') ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.