בתחילת השעור יש להבהיר את מבנה הפרק כולו. אם נחלקו לפני מקום הפעולה הרי שפסוקים א'-י"ד מהוים יחידה אחת: יוסף עם אחיו ועם אביו (אח"כ רק עם אביו בביתו, בבית אביו). ט"ו-ט"ז-י"ז יוסף בדרך, ניתק הקשר עם אביו, הוסרה מעליו שמירתו, ואל אחיו עדיין לא הגיע, הוא לבדו "האיש" עמו. החל מי"ח המאורע העיקרי של פרקנו: יוסף הגיע לדותן, הוא נפגש באחיו, השלכתו הבורה, מכירתו. גיליוננו עוסק רק בקטע הזה.

לשאלה א1 יש להבליט את השינוי במצב רוחם של האחים. למן סערת הרוחות החזקה ברגע ראותם אותו ועד להרגשת האשמה וחיפוש אחרי "מוצא של כבוד" בראותם את האורחה. יש להעמיד זה מול זה את דברי ראובן הראשונים:

"לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"

ואת דברי ראובן השניים:

"אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר..."

(זה חשוב מאד לגבי שאלה ב1) ואח"כ מול הצעת יהודה. למה לא נאמר אחרי דברי ראובן "וישמעו אחיו" – ולמה נאמר אחרי הצעת יהודה "וישמעו אחיו". (דברי רש"י שהובאו ב-ד3 אינם פותרים שאלה זו). יש גם לדון בשאלה מה תפקידן של המילים "וישבו לאכול לחם" שבין הצעת ראובן והגשמתה לבין הצעת יהודה. יש לדון בשאלה א1 מתוך ראית שלוש האפשרויות: האם נתקבלה ההצעה מיד ("וישמעו אחיו") ולא אחרי דיונים ממושכים (ועיין דברי הרמב"ן שאלה ב') מפני שהמציע השני (יהודה) היה מקובל יותר על האחים מאשר המציע הראשון (ראובן), או מפני שהזמן, השעה בה הציע את הצעתו היתה כשרה יותר ובגללה התקבלה ההצעה על דעתם. המתעניין בשאלה א2 ובדרכה של תורה להביא לפעמים את המוקדם במאוחר ולהוסיף פרטים חשובים לא בסיפור התורה עצמו אלא רק בדברי אחד המשתתפים – יעיין בשאלה שנשאלה בגיליון ויצא תשי"ג ולנוחיות הלומדים הובא בזה:

פרטי עבודת יעקב בבית לבן ונאמנותו ומסירותו בעבודה זו אינם מסופרים במקומם הכרונולוגי בפרק כ"ח (אחרי פסוק כ' או אחרי פסוק ל') אלא רק בפרקנו אחרי עזוב יעקב את לבן ולא בדברי הכתוב כי אם בדברי יעקב עצמו. (פסוקים ל"ח מ"א). 1.  הסבר, מה ראתה התורה לדחות תאור עבודתו וסבלו של יעקב עד כאן? 2.  השוה למקומנו בראשית מ"ב כ"א ועיין רמב"ן שם וכן שמואל א' כ"ח ג'.

מהו הקושי המשותף בכל שלושת המקומות והאם ניתן הוא לישוב בדרך אחרת?

אל יסתפקו הלומדים בתשובה הסתמית שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא ישתדלו להבין מדי פעם בפעם, למה נטתה התורה מן הסדר הכרונולוגי ולמה לא הביאה פרק פלוני במקומו? דברי הרמב"ן למ"ב כ"א על תשובותיו השונות שם מאירים עיניים לא רק לגבי מקום זה אלא לגבי דרך התורה בכללה בענינים אלה.

דברי הרמב"ן בשאלה ב יש לקראם בתשומת לב מרובה מאחר שבכל חלק מדבריו מישב הוא קושיה נוספת, כדרכו. הוא מלמדנו כאן להבין את כל אותן שיחות בהן חוזרת מלת "ויאמר" או המילים "ויאמר להם" בשני פסוקים בזה אחר זה אף ע"פ שהמדבר הוא אחד בשני הפסוקים.

דוגמאות נוספות:

1. בראשית ט"ו:        

פסוק ב'

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם... מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"

פסוק ג'

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"

2. בראשית ל':          

פסוק כ"ז

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"

פסוק כ"ח

"וַיֹּאמַר  נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה"

3. שמות ג':              

פסוק ה'

"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם ..."

פסוק ו'

"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב"

4. במדבר ל"ב:         

פסוק ב'

"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן... הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה'... אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"

פסוק ה'

"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ"

5. מלכים ב' ו':         

פסוק כ"ז

"וַיֹּאמֶר (המלך) אַל יוֹשִׁעֵךְ ה' מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב?!"

פסוק כ"ח

"וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ?"

לפי מה שהסביר לנו הרמב"ן כאן במקומנו (בשאלה ב') נוכל לפקח אזנינו ולשמוע מה קרה כפעם בפעם בין דבור ראשון ובין דבור שני, מה היה תכנה של אותה הפסקה אשר מציין אותה המקרא במלה האחת בלבד "ויאמר".

לשאלה ג יש להעיר: אם רוצה המורה לעסוק בה – הרי שיצטרך לגולל את כל פרשת הסתירות המדומות בין פסוקים ל"ז כ"ח, ל"ז ל"ו, ל"ט א', ולהבהיר יפה את המחלוקת שבין רש"י ורשב"ם בשאלה זו. (חשובים הם ביותר לשאלה זו דברי שד"ל שהובאו בשלמות בגיליון וישב תש"ו) אך ידע המורה שאם פותח הוא בבעיה זו של "מי מכר את יוסף" הרי שעליו לעסוק בה לפחות שעה שלמה ויותר, ולא יוכל אז לעסוק גם בשאלות אחרות מתוך גיליוננו.