הקרבת הקרבנות

בבואנו ללמד ספר ויקרא תמיד נתקל באותו קושי, שכל ענין הקרבנות זר ומוזר הוא לנו, רחוק מהבנתנו ורחוק מלבנו. בגיליונותינו השתדלנו כפעם בפעם לעסוק באחד מפרטי עשייתם, באחד מסוגי הקרבנות ולהשתדל לדלות מתוכם לקח.

הפעם ניסינו לתת ללומדים לקט קטן, קטן מאד לעומת העושר הרב במקורות, מן הדברים שנאמרו בטעמי הקרבנות בכלל.

חשיבות מיוחדת לשאלה 2. האם דברי המדרש מיחסים לקרבנות ערך חיובי, האם האכילה על שולחן המלך אמצעי הוא למטרה העליונה לקרב את בן המלך לאביו, או אינם אלא אמצעי שלילי כדי למנוע ממנו מנהגיו הרעים?

מדברי הרמב"ם הבאנו הפעם רק את טעמו השני. את הראשון – והחשוב יותר – מאמר ג' ל"ב הבאנו בגיליון תש"ח. הדברים כולם שם בנויים על הנחת היסוד שלו לטעמי מצוות שביטא אותה במלים ברורות במאמר ג' כ"ט.

תורתנו כולה, שרשה וקטבה אשר עליו תסור הוא למחות את הדעות האלה (הנוגעות באלילות) מן הלבבות.

ואולם יש רבים הטועים בהבנת דברי הרמב"ם האלה, כאילו מאס הרמב"ם בכל "המצוות הפולחניות" ונגד תפיסה מוטעית זו של הרמב"ם כתב דברים חשובים פרופ' יצחק הינמן ז"ל בספרו טעמי המצות חלק א' (מהדורה שלישית עמ' 93). והמורה ייטיב לעשות אם יקרא לפני תלמידיו את דברי הרמב"ם בסיום של הלכות מעילה פרק ח' הלכה ח':

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יהי קל בעיניו ואל יהרוס לעלות אל ה', פן יפרוץ בו. ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול.
בא וראה כמה החמירה תורה במעילה! ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון עולם עליהם בדברים בלבד – נתקדשו, וכל הנוהג בהן מנהג חול – מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוות שחקק לנו הקב"ה, שלא יבעט אדם בהן מפני שלא ידע טעמן. ולא יחפה דברים אשר לא כן על ה', ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול. הרי נאמר בתורה ושמרתם ועשיתם לחוקים כמשפטים. והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים. והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים. והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהם כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח. וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין* על החוקים. וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר "טפלו עלי זדים, אני בכל לב אצור פקודיך" (תהלים ק"ט) ונאמר שם בענין: "כל מצוותיך אמונה שקר רדפוני עזרני". וכל הקרבנות כלן מדבר החוקים הם..

בהתקפת הרמב"ן על הרמב"ם יש להבדיל בין טענות ישירות ובין הלכתיות נגד הרמב"ם על דרך השלילה (4,5,6).

כדאי להשוות לדבריו את טעמי הקרבנות של שד"ל. וכן של הירש. שניהם הוסברו יפה בספרו הנ"ל של הינמן כרך שני 81-83, וכן 140-143, אגב לשאלה 8 יש להשוות מקומות אחרים ברמב"ן שבו הוא מביא תשובה אגדית ואינה מתייחס אליה ברצינות רבה, כגון:

שמות פרק א' פסוק א':

ד"ה ואלה שמות: ...ואלה דברי אגדה.

וכן במדבר, חקת פרק כ' פסוק א':

...והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה והוא טוב לדחות בו השואל.

וכן בויקרא א' ט':

"...ואלה דברים מושכים הלב בדברי אגדה".

------------------------------------------------------------------------------------

* משיבין = מקשים קושיות = למה נתנו? למה אתם מקימים אותם?