פרשת התשובה

פרשת נצבים נקראת כרגיל סמוך לראש-השנה (כבשנתנו) או בשבת תשובה ומקום נכבד בה תופש רעיון התשובה. יש לפתוח את השעור בשאלה א' שנשאלה בגיליון נצבים-וילך תשי"ז, והיא על "המילה המדריכה" שבעשרת הפסוקים האלה. אם ניתן השעור בכיתה בימות חול, רצוי לכתוב על הלוח את הרשימה הבאה בהבלטת המילים המדריכות:

פרק ל'         

פסוק א'       

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה"

פסוק ב'       

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

פסוק ג'     

"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ;
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ "

פסוק ח'      

"וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'"

פסוק ט'      

"... כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ"

פסוק י'    

"... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

(כבר עמד פרופ' קאסוטו ז"ל בכמה מספריו וממסותיו על חשיבותו של המספר 7 בתנ"ך ועל כך שהביטוי החזק ביותר לנושא או לרעיון המרכזי היא חזרה של שבע פעמים על המלה המדריכה – כבמקומנו).

כדי להעמיד את התלמידים על השילוב המיוחד שבין תשובה וגאולה בעשרת הפסוקים האלה כדאי אולי – בכיתת נוער – לדרוש מהם שינסו לחלק את עשרת הפסוקים האלה לפסקאות, ומתוך נסיון זה יתברר לתלמידים שקשה הדבר, מאחר שהענינים – כן נראה הדבר בהסתכלות שטחית – "מבולבלים" (בלשון התלמידים) מדובר על תשובה (ב), אח"כ על גאולה, על קבוץ-גלויות, על ירושת הארץ, (ג'-ד'-ה') ושוב על שיבה אל ה' (ו') ושוב על טובות וחסדים (ט') ומסיים בתשובה (י') בפסוק הדומה מאוד לפסוק ב'. רק אחרי שיתברר "בלבול" זה מתוך עיון מדוקדק בכתובים עצמם, יוכשרו הלומדים הצעירים להבין את דברי בעל העקדה. (כמובן שאין צורך בעבודת הכנה כזו ללומדים הרגילים בקריאת טקסט כגון זה של בעל העקדה – גם אם הקטע הוא ארוך ומסובך).

יושם לב להדגשת בעל העקדה, שתשובה שלמה בלתי אפשרית היא בארצות הגלות "בהיותכם תחת עול הכותים", ... "בהיות עולם על צוארך למשא כבד". ודאי התכוון בעל העקדה – כבן זמנו האברבנאל – לעול כפול: לשעבוד הגופני שאינו מרשה עבודת אלוקים במעשה היום יומי ולשעבוד הרוחני ע"י השפעות זרות אשר להן נתון בן הגלות בנכר בלי הרף ובלי שירגיש בהן ומן הנמנע להשתמר מהן. להבנת דבריו בקטע השני והשלישי (החל מן "כאשר ימצאו בה" עד "בהיותכם תחת עול הכותים" יובאו כאן דברי האברבנאל לפרשת ואתחנן ד' כ"ח – כ"ט (אשר הושפעו מדברי בעל העקדה שם ופה ובכמה מקומות):

"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם  ("בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה")
אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:...
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

אברבנאל:

... וזכרי עוד מענשם שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להמלט מן המות.
... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו.
... מאמר "ובקשתם משם" חוזר אל מה שאמר "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שבהיותם עובדים ע"ז מתוקף הצרות והגזרות (כמו שפרשתי) יבקשו משם, כלומר מתוך אותה עבודה שעושים מפני האונס אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שימצאו את ה' אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו "בכל לבבך ובכל נפשך"! לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד.

גם האברבנאל וגם בעל העקדה בפרושם לפסוק ב' של פרקנו מוציאים את הביטוי "בכל לבבך ובכל נפשך" מפשוטו, מתוך רצונם לעורר את בני זמנם מוקפי האימים בעולם הזר, מתוך רצונם למנוע מהם ליפול ביאוש – עד שיחליפו בפרושם את מובן פסוקנו, את הנאמר בו: "בכל לבבך ובכל נפשך" שהיא דרישת כל – כולו של האדם, על שיחו ושיגו, סדרי חייו, הגיגי יומו ולילו וכל מאוייו, ויפרשו מלים אלה כדרישת מינימום, שהיא בקשת ה' בלב ונפש בלבד "לפי שאותם אנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד". וכן בדברי בעל העקדה בקטע השלישי:

"לפחות תהיה השמיעה ברצון ובאות נפש עם שהמעשים לא יוכלו להיות שלמים".

ובזה תשובה לשאלה א' 4. ואולם אסור למורה להעלים עין מן השאלה: האם רק בגלות בהיותכם תחת עול הכותים" קשה כל כך תשובה שלמה, והאם ל"דור ראשון לגאולה" אשר השתחרר מעול זרים כל כך קלה ופשוטה התשובה השלמה והאם לא ימצא בהרבה ובהרבה מובנים "עול הכותים שהוסר מעל הצואר" עדיין נתון במאות צורותיו על הנפש, עד כמה אין התשובה תוצאה אוטומטית של שחרור מעול זרים ועד כמה גם אינה תוצאה פשוטה וישירה של רצון האדם בלבד על זה עומד בעל העקדה בקטע הרביעי של דבריו, ובזה עוסקת ביחוד שאלה ג'.