עגלה ערופה

יש להתחיל את השעור בשיחה על אחריות הכלל למעשה הפרט. אחריות הצבור כולו למעשיו של הפושע בתוך הצבור – לא כדי להקל מעל אחריות הפרט – אלא כדי להגביר את רגש אחריות הצבור. בכתה תתעוררנה ודאי אסוציאציות מחיינו אנו – הנוער העזוב, הנוער הפושע ואשמת הצבור כולו. הנוכל לומר: ידינו לא שפכה את הדם הזה?

לאחר שיחה זו – ואם תהיינה סטיות לכל מיני ענינים שהזמן גרמם, אין להשתמט מהן ואין לומר: זה אינו שייך לעניננו. לאחר השיחה המקדימה יש לפתח בשאלה ב' 1 מושג האשמה. אשם הצבור אם לא דאג לשמירת הנרצח, (דאגנו לו למזון ולויה) אשם הצבור אם לא דאג לרוצח והוצרך ללסטם את הבריות.

ועתה גם יקל על הלומדים לענות לקושית אברבנאל, (שלא הבאנוה מחוסר מקום) לפסוק ח':

כפר לעמך ישראל.-  לא ימלט שיהיו הם (זקני העם) הרוצחים או לא. ואם היו הם הרוצחים, איך יכפו להם הדם בעריפת העגלה אם אמרו בשקר ובכזב: ידינו לא שפכה את הדם הזה? ואם הם לא היו חטאים – איך יצטרכו לסליחה ולכפרה.

בשאלה א' עוסקים אנו – בדומה לגיליוננו לפרשת ויקרא (תשי"ח) – במחלוקת בין הרמב"ם ובין הרמב"ן בטעם המצוה. הרמב"ם עצמו מונה עגלה ערופה בין החוקים שטעמם בלתי ידוע לנו, מעילה   פרק ח':

... והחוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים: חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן (מקשים: למה אתם שומרים אותם?) כגון איסור בשר חזיר, ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח...

ובמקורו (יומא ס"ו) אין עגלה ערופה מוזכרת. אעפ"כ לא נמנע הרמב"ם מלמצוא גם לחוק זה – טעם. אלא שטעמו כאן הוא תועלתי בלבד. פרופ' הינמן בספרו "טעמי המצוות" חלק א' בדברו על שיטת הרמב"ם בטעמי המצוות, מדבר גם על אותן המצוות שנתן הרמב"ם להם טעמים תועלתיים בלבד.

טעמי המצוות א' עמוד 89:

מאחר שהתורה כונה גם לתועלתנו, מסתבר שטעמים תועלתיים אינם חסרים לגמרי בדבריו – הקטורת מטהרת את האויר בבית המקדש, כדי שריח הבשר לא יקפח את יראתנו (מו"נ ג' מ"ה). למצות מילה, למצות שבת ולאסור הזנות יש נימוקים תועלתיים (מו"נ ג' מ"ט).

לא יפלא איפוא שהרמב"ן המתקיפו בחריפות כזו בטעמיו לקרבנות ("והנה הם דברי הבאי, ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה"), - יתנגד גם כאן לטעם הרציונליסטי – תועלתי זה, העושה את כל ענין העגלה הערופה, הלוטה בסוד תחבולה משטרתית לגלוי הרוצח.

ואולם בעל ספר הזכרון, הריטב"א, (מהדורת הרב קלמן כהנא ירושלים, תשט"ז) מנסה להסיר תלונת הרמב"ן מעל הרמב"ם ואלה דבריו:

... ונכלל בטעם הרב ז"ל, כי כל הענין הזה יהיה סיבה בעירות לשמור הדרכים יפה ולשמור מה שאמרו חז"ל בשמירת האכסניא והלויה...
ומה תועלת גדולה בעולם יותר מענין זה, שהוא סיבה לשמירת נפשות ומצות גמילות חסדים ואכסניא, שהוא כמקביל פני שכינה.