ראיית משה את הארץ

פרשה זו של שלושה פסוקים שייכת לאותן פרשיות אשר לכאורה הן חוזרות ונשנות פעמים בתורה (כמו בראשית מ"ו ח–כ"ז ו- שמות א' א–ה; וכמו שמות כ"ז כ–כ"א ו- במדבר ח' א-ד; וכן ויקרא ה' כ–כ"ו ו- במדבר ה' ה–י.) ועמדנו על הדומה והשונה בגיליונותינו השייכים לפרשיות האלה. בכל המקומות האלה משתדלים המפרשים למצוא הסבר לחזרה זו, והסבר לשנויים הגדולים ואף הדקים ביותר.

המורה יתן לתלמידיו לקרא את שני המקומות האלה – בפרשתנו ובסוף האזינו – וידרש מהם הסבר השנויים והסבר החזרה בכלל עד כמה שידם מגעת, ינסו הם את כוחותיהם. יתכן שהתשובה הניתנת באברבנאל תאמר על ידם עוד לפני שישמעוה מפי המורה. כי המקום שבו נאמרה פרשה ראשונה (מיד אחרי פרשת הנחלות) והמקום שבו נאמרה פרשה שניה (סמוך למיתתו) הם המפתח לפתרון השאלה.

לשאלה א' יש להעיר שדרך זו של התורה לחלק פרשים שונים למקומות שונים ולא לתת את כל הפרטים בכל מקום שאותו ענין חוזר בו היתה כבר ידועה לרבותינו ("דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום שני").

ואפשר להביא דוקא לכך דוגמאות מפרשתנו:

1) שם האיש המוכה ושם האשה המוכה הוזכרו דוקא בפרשתנו ולא במקומם בסוף פרשת בלק. וכבר עמד על כך בעל אור החיים (ועיין גיליון פנחס תש"י שאלה ב').

2) עצת בלעם להזנות את ישראל ע"י בנות מדין לא נכתבה בפרשת בלק אלא נרמזה רק בפרשת "לכה איעצך" ונאמרה ביתר ברור בפרשתנו פרק כ"ה פסוק י"ח ונאמרה במפורש רק בפרשת מטות פרק ל"א פסוק ט"ז.

(ועיין גיליון פנחס תש"ג שאלה ד')

(ועיין גיליון פנחס תשט"ו שאלה 5, 4)

כנראה היה הרמב"ן הראשון ששם לבו לפרש הוספת פרטים למקרים שלא במקומם. מאלפים מאד – באורח עקרוני – הם דבריו לפרשת מקץ (בראשית מ"ב כ"א):

ד"ה בהתחננו אלינו- חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.

ובהתאם לדרכיו שהתווה שם הוא הולך בהסבר כל המקרים הדומים.
אף במקומנו הוא מסביר, דברים ג' כ"ג:

ד"ה בעת ההיא: ... אבל הזכיר שם (היינו בפרשתנו בפנחס) התפילה אשר נענה עליה וכאן (דהיינו בפרשת ואתחנן) הזכיר זה (תפלת "אעברה נא ואראה") להודיע כי היתה הארץ חביבה עליו מאד, ולא זכה אליה בעבורם וכל זה מתוכחותיו".

והרבה מן ההבדלים בין פרשיות ספר במדבר ובין ספר דברים מתבארים מתוך כך-

"שמשה רבנו מדבר כאן כמספר מה שקרה ושם כמוכיח"

(ר' דוד הופמן בפירושו לדברים) ועיין לכלל זה:

גיליון דברים תש"ז ב' 1, 2, 3.

גיליון דברים תשט"ז א' 1, 2, 3, 4.