גזל הגר

פרשה זו יש ללמוד אותה בהקבלה לפרשת אשם גזלות ויקרא פרק ה' פסוקים כ–כ"ז. אחרי קריאת שתי הפרשיות האלה בתורה ואחרי ההשואה ביניהן יש לפתור שאלה ב' 1. (אגב, להשואה מדויקת בין שתי פרשיות דומות הכתובות במקומות מרוחקים זה מזה בתורה, רצוי שישתמשו הלומדים בשני ספרים, אשר יאפשרו ללומד לראות את שתי הפרשיות זו מול זו, כי אם ילמדו מתוך ספר אחד יכביד הדפדוף המרובה בספר על ההשואה ואי ראית הדברים ביחד ימנע מן הלומדים לגלות הבדלים דקים).

לאחר פתרון שאלה ב' 1 יעיינו הלומדים ברש"י, במדבר פרק ה' פסוק ו':

ד"ה למעל מעל בה' – הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפ' ויקרא (ויקרא ה) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה האחד שכתוב והתודו לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר והשני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים, ויעמדו על 'הדר השני' שנתחדש בפרשתנו.

ודברי רש"י אלה יהוו מעבר לשאלה א' 1-2.

שאלה ב' 2 נוגעת בבעית סמיכות הפרשיות והיא קשה ביותר בפרשת נשא, לכאורה אין כל אפשרות למצוא רעיון מדריך בסדר הפרשיות כאן. פרופ' קסוטו שעסק הרבה בשאלה זו גם כאן, גם בשאר ספרי התנ"ך חשב שהסדור אינו שיטתי הגיוני אלא לשוני-אסוציאטיבי. ונביא בזה קטע מתוך מאמרו בספר הכנוס העולמי למדעי היהדות תש"ז 165 שהבאנוהו בגליון נשא תשי"ב:

"אחת משיטות הסדור התופסות מקום חשוב בספרי המקרא היא שיטת האסוציאציה. ולא רק האסוציאציה של הרעיונות אלא גם ובעיקר האסוציאציה של המלים והבטויים, - שיטה, שתחילת כונתה היתה אולי לשמש עזר לזכרון. חשיבותה של שיטה זו בהבנת סדורם של ספרי המקרא לא הוכרה עדיין במדה מספקת במדע המקראי... עוד לא הגיעו החוקרים המודרניים לידי הכרה שזה כלל גדול ברב היקפה של הספרות המקראית... גם ספר במדבר מחולק בעיקרו למחלקות גדולות לפי הענין, ואולם גם בו באות פה ושם פרשיות רק משום אסוציאציה רעיונית או מלולית. כך למשל:
אחר הפרשיות של הרכבת המחנה וסדורו    ב' א' – ה' ד'
באה פרשת דיני אשם                              ה' ה' – ה' ח'
בסופם שני פסוקים על מתנות כהונה          ה' ט' – ה' י'
אח"כ באה פרשת סוטה                           ה' י"א – ה' ל"א
אחריה פרשת נזיר                                 ו' א' – ו' כ"א
ואחריה ברכת כהנים                              ו' כ"ב – ו' כ"ז
נדמה לכאורה כאילו אין בפרשיות אלה שום סדור כלל. ... ואולם לפי שיטת המקרא יש כאן סדור ויש כאן יחס: בסוף ענין המחנה כתוב שנצטוו לשלח מן המחנה כל צרוע וכו'. הזכרת הצרוע גוררת אחריה על סמך אסוציאציה רעיונית את דיני האשם הואיל והמצורע חייב להביא אשם ביום טהרתו".

אבל אל יגיש המורה לתלמידיו את הפתרון מיד, אלא יתן להם שהות לחפש אחריו ואולי יסביר להם את שיטת קאסוטו הנ"ל בלי להדגימה ע"י מקומנו ואז אולי ימצאו הלומדים בכוחותיהם את טעמו של סדור פרשת נשא.

אך כל השאלה אינה אלא למתקדמים. לעומת זה יש לעמוד גם בכתת מתחילים על שאלת ג' 1-2. בהזדמנות זו יש לפרש ללומדים שכל החלוקה בין מצוות שבין אדם לחברו ובין מצוות שבין אדם למקום אינה אלא פורמלית בלבד ולעומקו של דבר – הן כל מצוה שבין אדם לחברו היא מלוי רצון הבורא אשר ציוונו בתורתו לנהוג כך כלפי הזולת, אם כן אף היא לעולם מצוה שבין אדם למקום. (וזהו אולי פתרון השאלה החמורה בתהלים נ"א ו' "לך לבדך חטאתי").

בכתת נוער יש לעסוק בעיקר בשאלה ה' ויש להרחיב את הדבור בחומרת הגזל בכלל, וחומר חשוב לזה הובא בעלוני ההדרכה קדושים תשט"ו ויקרא תשט"ז. ויש גם להדגיש שאין הקרבן מכפר אלא אם השיב את אשמו תחילה (בבא קמא פ' ט' מ' י"ב).

הרוצים לעסוק בשאלת היחס לגר ימצאו חומר לכך בגיליון נשא תשי"ב וכן בגיליונות קדושים תש"ח, תש"י.

שאלות ו' אינן אלא למבינים בלבד.