אברהם ומלכיצדק + הפטרה

לפרק זה עיינו גם בגיליונות לך לך תש"ז, תש"ח.

גיליון זה עוסק רק בסוף פרקנו ובעיקר בפניות של מלכי צדק מלך שלם ושל מלך סדום אל אברהם.

הרבה מדרשים ואגדות נרקמו סביב מלכי צדק והוא עצמו מתגלה לנו בתורה כך בשני פסוקים בלבד, ולא נאמר מי היה ובן מי היה, ועל אמונתו נאמר לנו כך: והוא כהן לאל עליון. כדי לעמוד על ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם אבינו יש להשוות יפה את דבריו לדברי אברהם:

אברבנאל, מצביע על ההבדל הזה בדברים סתמיים:

לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי, לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד: אל עליון.

ולא ברור הוא אם היתה אמונתו אמונת יחוד ממש, כאמונת אברהם, ויש סוברים שהיתה "כמעט" אמונת יחוד, בדומה לפירושו של בעל אור החיים:

ואמר על מלכי צדק כי הוא כהן לאל עליון, להיות שהיו להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים, אמר כי זה כהן לאל עליון על כל האלוהות שהיו להם אז.

לפני שפונה המורה לשאלה א עליו להפנות תשומת לב הלומדים למקום מעניין זה של ברכת מלכי צדק בתוך הפרק. המפליא הוא שברכה זו וכל הפגישה בין מלכי צדק ובין אברהם אבינו עומדת כמפסיקה בין פסוק י"ז:

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת..."

ובין דבריו של מלך סדום, פסוק כ"א:

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ"

עמדו על זה כמה מפרשים:

הרשב"ם, (בהוצאת רוזין מתוך כתבי יד 1881 ואינו בחומשים שלנו) לכך הפסיק בין "ויצא מלך סדום" ל"ויאמר מלך סדום" וכתב בינתיים:

ד"ה ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין: ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום כשאמר לו "בלעדי רק אשר אכלו הנערים" (כ"ד), שאמר אכלו הנערים ולא אמר "אכלנו", כי הוא אכל משל מלכי צדק.

ופירוש אחר נתן אברבנאל:

הנה לא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי, כיון שלפי הדין זכה בו כראוי, אמנם כאשר ראה, שנתן למלכי צדק מעשר, הכיר בנדיבות אברהם ומעלת נפשו, ולכן התעורר לשאול ממנו.

ונראים דברי בעל אור החיים, בראשית פרק יד פסוק יח:

ד"ה ומלכי צדק וגו': רבותינו אמרו (ב"ר נו י) כי הוא שֵם. וטעם שהפסיק בעניין מלך שלם בין יציאת מלך סדום לבין הודעת דברי מלך סדום אל אברהם, להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים, כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם, הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך, והוא - הרשע יצא בידים ריקניות, ושֵם הצדיק - מבלי חיוב נדיבות, יעץ והקביל פניו בלחם ויין.

מעתה יש לפנות לשאלה א להערכה השונה של מלכי צדק. צריך להסביר שרבי ישמעאל בדבריו מניח כידוע את זהויו של מלכי צדק עם שֵם בן נח המצוי אחריו בהרבה מדרשות. וכן הוא:

ומלכא צדיקיא הוא שם בר נח מלכא דירושלם נפק לקדמות אברם

ואע"פ שכנען בימים ההם בידי בני כנען הייתה, ותישאל השאלה: איך יתכן שבן שם או שם עצמו יהיה מלך במקום מושבם של כנענים?

כבר ניסה רש"י לתרצו בפרק יב פסוק ו:

רש"י, בראשית פרק יב פסוק ו:

ד"ה והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה, כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד): ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.

אולי יפרש הרמב"ן בדרך פשוטה יותר במקומנו:

רמב"ן, בראשית פרק יד פסוק יח:

...ועל דעת רבותינו (נדרים לב:) שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח, הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה', והיה להם לכהן לאל עליון, כי הוא אחי אברהם הנכבד, כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם.

לדעת רבי ישמעאל הפסיד מלכי צדק שהוא שם, אפוא את כהונתו ע"י שהקדים עבד לרבו, שראה את המנצח תחילה ורק אחריו ראה את מי שהוא בעל הניצחונות. אם כן גם בזה בולט ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם, היודע שאין מקור הטובה אלא ה' בלבד (ועיין דברי אברהם למלך סדום (כב) ודברי רש"י שם, שאלה ה), ואילו ראב"ע אינו רואה כאן אלא סדר אסוציאטיבי בלבד, שאין להסיק ממנו שום הערכה שלילית.

לשאלה ב העוסקת בהוראתו המדויקת של הביטוי קונה שמים וארץ, חשיבות מיוחדת, מאחר שביטוי זה קבעוהו חכמים מטבע בברכה ראשונה של תפילת עמידה.

כמו שראינו בשאלה א ויכוח בהערכת מלכי צדק, כן יש לפנינו בשאלה ד ויכוח בהערכת אברהם אבינו. מה שנראה לבעל הדעה השניה (ונראה תמיד בעיני הלומד גם היום) כשבח גדול, כקידוש השם, נראה לר' יוחנן כפגם, כחטא בהתנהגותו של אברהם, יש פה להאריך את הדיבור עם התלמידים על ערכו של מעשה מזהיר חד-פעמי, הפגנתי, רב רושם (ויתור על הרכוש שהוא מן הדין שלו, ועל הנפש, שאף הוא מן הדין שלו כדי לקדש שם שמים ברבים) בהשוואה לערכה של פעולה ממושכת, בלתי מבריקה ומזהירה, להפך - אפורה, יום-יומית, שתוצאותיה אינן בטוחות כי אם רק אפשריות (חינוכם של כל אותם הסדומיים, בתקווה לקרבם לדרך האמת). אברהם בחר כאן בדרך הראשונה ורבי יוחנן אין דעתו נוחה הימנו.