בריאת העולם + הפטרה

הבא ללמוד וללמד פרק א  בבראשית ראוי לו לשים נגד עיניו את מה שכתב פרופ' יצחק י. גוטמן בספרו דת ומדע עמוד 262:

אין כוונת התורה להורות פרק בפיסיקה, במדעי הטבע, אלא ללמד אותנו האמונה הדתית בבריאת העולם… ומה הוא באמת התוכן הדתי של האמונה בריאת עולם על ידי הא-לוהים? האם הסיפור בא ללמדנו תחילת התהוות העולם? אבל האמונה אינה מעונינת מעיקרא במה שהיה פעם, אלא היא באה ללמד לאדם את מציאותו הוא. המשמעות הדתית של סיפור בראשית היא, להראות שעכשיו העולם בידי הא-לוהים: העולם יצירתו ואני יציר הא-לוהים.

אם-כן, תלות כל העולם והאדם בתוכו בבורא עולם, חובתו של האדם להישמע לאדוניו – בוראו, וראיית כל כוחותיו וכל אשר לו כמה שאינו שלו, כל זה נובע מתוך פרק א' בבראשית.

עם זה, ראו עוד מפרשים רעיונות רבים ונכבדים מהם מיסודות היהדות המושתתים על מה שמסופר בפרק זה: היות העולם נברא.

והקדשנו לזה שאלה ב' בגיליון בראשית תשי"ד וראוי להתחיל משם.

בגיליון של שנה זו עסקנו בפרטים אחדים של יום ראשון.

לשאלה ב המתבססת על אותו גילוי מופלא של פרופ' משה דוד קאסוטו, נביא בזה קטע ארוך יותר מספרו "מאדם עד נח" עמוד 5 ויש בה תשובה לשאלה ב-2:

בהתאם לחשיבותו של מספר שבע בכלל, ובקשר למעשה בראשית בפרט, חוזר מספר זה [7] כמה וכמה פעמים במבנה הפרשה. ואלה הם הפרטים שכדאי לשים אליהם לב:
א.      אחר פסוק של פתיחה (א, א) מתחלקת הפרשה לשבע פסקאות, שכל אחת מהן שייכת לאחד משבעת הימים. סימן בולט לחלוקה זו יש לראות בפסוקים החוזרים "ויהי ערב ויהי בקר יום פלוני", ובצדק קבעו בעלי המסורה פרשה פתוחה אחר כל אחד מפסוקים אלה.
ב.       – ד. כל אחד משלושת שמות העצם הבאים בפסוק הראשון, והמביעים את המושגים היסודיים של הפרשה: א-לוהים, שמים, ארץ, חוזר בפרשה מספר פעמים מסוים, שהוא כפולה של שבע:
ל"ה פעמים, כלומר 5 x 7, בא שם "א-לוהים". (70 אזכרות עד סוף פרק ד').
כ"א פעמים, היינו 3 x 7, בא השם "ארץ";
ועוד כ"א פעמים, כלומר, 3 x 7, השם "שמים" או "רקיע"...
ו.        שבע פעמים באות לשונות "אור" ו"יום" בפסקה הראשונה.
שבע פעמים לשונות "אור" בפסקה הרביעית.
ז.       שבע פעמים באה המילה "מים" בפסקה השניה והשלישית.
ח.      שבע פעמים באה לשון חיה בפסקה החמישית והששית.
ט.      שבע פעמים נאמר בפרשה "כי טוב" (הפעם השביעית "טוב מאד").
י.        הפסוק הראשון כולל שבע מילים.
יא.   הפסוק השני כולל 14 מילים, 2 x 7.
יב.    בפסקה השביעית השייכת ליום השביעי, באים זה אחר זה שלושה משפטים (שלושה להדגשה!) שכל אחד מהם כולל שבע מילים. ובאמצעו נמצא הביטוי יום השביעי:

יג. מספר המילים שבפסקה השביעית הריהו 35, 5 x 7 – אי אפשר לחשוב, שאין כל זה אלא דבר שבמקרה. הרמוניה מספרית זו קושרת את כל חלקי הפרשה כבחוט שני, ומשמשת הוכחה על אחדותה, נגד דעתם של אלה, הסוברים שהפרשת אינה אחדותית, אלא שנוצרה מתוך השתלבותן והתמזגותן של מהדורות שונות …

עד כאן דברי פרופ' מ. קאסוטו.

אין על המורה לקרוא דברים אלה לפני הלומדים, אלא לחכות עד שיגלו הם לפחות חלק מן הנאמר לעיל. כל מה שמעלה התלמיד מתוך עיונו וחיפושו הוא – מתקיים בידו ושמחתו גדולה בו הרבה יותר מאשר אם יאמר לו המורה את הדבר ויגישנו לו בקנה.

ושוב, - בתנאי שיעמלו התלמידים תחילה - זו התשובה לשאלה ו:

מה שהוא האור בעולם הפיזי, החומרי? זהו משה רבנו אשר ציווה לנו את התורה בעולם הרוחני. לכן כאן "כי טוב" ושם "כי טוב". כי מה שניתן על ידו לעולם זהו הטוב האמיתי.

בשאלה ג של לימוד ההפטרה יש להבליט את דרך קריאת אברבנאל את המקרא: הוא קורא אותה כאילו לו ולדורו ולזמנו נאמרו הדברים. אליו – ולא אל בני זמן הנביא מדברים הכתובים, המים הם מי הטבילה אשר עוברים בהם בני זמנו, והאש היא האש אשר הבעירה האינקוויזיציה. דוגמא היא לנו, כיצד לקרוא דברי נביאים – שאלינו נאמרו, ואנו הננו ה"אתה" שאליו ירעים בקולו.