הדרכת הבנים בענין עבודת הפסח

הברייתא על ארבעה הבנים ידועה יפה, אך ימצאו ודאי רבים מן הלומדים, בפרט בין ילדים ונוער אשר אע"פ שידעוה בע"פ, לא הבינוה כלל וכלל, אולי מפני ש"אמרוה" ולא נתחוה מעודם. יתברר ללומדים עצמם שאותם ארבעה בנים שכנגדם דברה תורה אינם מוזכרים בתארם ובאפיונם (חכם רשע וכו') בתורה כלל, ורק מתוך שלוש הפניות השונות של הבן השואל באותם שלשה הפסוקים שבהם מצווים אנו בתורה על הדרכת בנים בענין עבודת הפסח, - רק מתוך האופי השונה של שאלות הבנים ומתוך חסר כל פניה בפסוק הרביעי עמדנו על אופים השונה ועל דרגת כושרם השונה של הבנים השואלים.

אם ניתן השעור בכיתה (ב-ו' עד ח' של בי"ס יסודי או באחת הכתות העל יסודיות או בחברת נוער בנוער עולה) רצוי שיועתקו כל ארבעת המקומות שעליהם מיוסדת הברייתא למחברת (השאלות וגם התשובות), כדי שתהיינה לעיני הלומד יחדו ואז יובלט ההבדל בין השואלים, וההבדל שבין ניסוחי התשובות הניתנות.

יכתב על הלוח הכלל הדידקטי הנאמר במשנה: "לפי דעתו של בן אביו מלמדו". אך בזה רק הגענו להבנה פורמלית בלבד של הברייתא ופונה המקום לעצם למודה ולראיית הקשיים הרבים שבה, שבאחדים מהם עוסק גליוננו (שאלות א'1 – 4).

שאלת החכם שהיא היחידה שאינה מפרשתנו לא נראה בה כלל הקשר לעבודת הפסח, וצריך לעמוד על כך ולהסביר שרק מתוך המשך הפסוקים (דברים ו' כ) נלמד ששאלתו מוסבת על עדות חקים ומשפטים של התורה בכללה ושל פסח בפרט. ושוב תתעורר השאלה למה אין הברייתא שמה בפי העונה את תשובת הפסוק שם.

לשאלה א' 2 נאמרו הרבה תשובות והנן מפוזרות על פני פרושי ההגדה לפסח. למבוגרים אולי טוב לספר שבגרסאות של המדרש הזה במקורות עתיקים נאמר בשאלת החכם "אותנו" שלא כפי הכתוב בתורה ואז בולט ההבדל בין שאלת החכם לבין שאלת הרשע. בהגדות לפסח הגירסא היא כפי הכתוב בתורה, וזהו המצריך פרושים.

תאמר כאן רק תשובת חקת הפסח לר' שלמה ברוך (מובאת ב"הגדה שלמה" לרב ע"ג כ"ג) שבפסוק המיוחס לחכם נאמר "וכי ישאלו" ובפסוק המיוחס לרשע נאמר "כי יאמרו אליכם בניכם" ובזה כל ההבדל שזה רוצה לדעת, וזה אינו רוצה לשאול, אינו רוצה כלל בהתרת ספקותיו אלא בא רק להכחיש ולכפור. אך אפשר למצוא בשני הפסוקים עוד הבדלים נוספים.

שאלות 4,5 קלות הן והלומדים יוכלו לעמוד על פתרונן מעצמם.

ללומד המבוגר והמבין מכוונת בעיקר שאלה ג'. בייחוד ג' 5-6 אשר משתרעות הן על פני הרבה ענינים ירחק מפרושי פסוק בודד. יש לעמוד בפרטות על עומק התפישה של תורה ומצוות לא כאמצעי אלא כתכלית שכלולה בדברי ראב"ע בפולמוסו עם ר' מוריינוס. את צדקת דבריו מבחינה לשונית הוכיח ר' וולף היידנהיים בפרושו הבנת המקרא והובאו דבריו בשלמות בגליון בא תש"ג שאלה א' 2.