הירידה למצרים

המפרשים הגדולים ידעו לקרוא כל פסוק בתורה על רקע התורה כולה, הם ראו מול כל פסוק את הדומה לו במקום אחר, את המקביל לו על כל שינויו, כל שוני בין שני מקומות דומים נזדקר לעיניהם, ואף אם שני מקומות רחוקים זה מזה - תמיד התעוררה האסוציאציה הדרושה (לזה כיוונו מפרשי רש"י באומרם עליו: הוא אשר כל התורה היתה לפניו כשלחן ערוך, היינו כל התורה נסקרה מלפניו בסקירה אחת, ובמבט אחד ראה כל חזרה, כל הקבלה, כל שינוי קל בדיבורים, במעשים, בביטויים, בסגנון). הקורא, הלומד, המעיין היום אין לו לא הבקיאות הזו ולא כושר הראייה הזה. לכן יש לעזור לו באמצעים מוחשיים, כגון בהעמדת הפסוקים המקבילים זה מול זה בהבלטת הנוסף, החסר, השונה. מה שלא ראה הקורא בעמוד המודפס כרגיל בשורותיו הצפופות, יראה בדרך זו.

(המורה בכיתתו ישתמש בלוח העוזר לנו תמיד).

אמצעי דידקטי זה הופיע גם בגיליונות:

חיי שרה תשי"ב                ויגש תש"ה                                      מטות תשי"ז

תולדות תש"י                   ויחי תשי"א                                      דברים תשי"ב

וישלח תש"ח                   קרח תשט"ו                                     דברים תשט"ז

וישב תשי"ז                     בלק תשט"ז

מקץ תש"ט                     פנחס תשי"ב
שאלה ב חשיבותה בזה שהיא מכריחה את הלומד להשקיף על פני חלק גדול של הפרשה ולראות את הקשר שבין העניינים ואת התפתחות העניינים (מפרק מ"ב עד סוף מ"ד).

רצוי שהלומדים ימצאו את ההדרגה שבשלושת הפסוקים האלה בלי כל עזרת מפרשים, רק מתוך משמעות הפסוקים עצמם. ולטובת המורה נוסיף כאן אי אלו הערות:

דובר רבות בספרי המפרשים על כך, מדוע זה רק אחרי שלושה ימים במשמר, רק אחרי אשר הוצאו מתוכו, אחרי אשר התרכך השר המצרי המתאכזר, והסכים לשלחם הביתה ולאסור רק אחד מהם - מדוע התעורר רק עתה רגש האשמה בלבם. ומדוע לא נזכרו במכירת אחיהם במשך שלושת ימי המאסר הארוכים, בשבתם שם בפחד, שלא ישובו הביתה אלא יישארו במאסר לימים ארוכים ורק אחד מהם ישלח הביתה, והלא ימי מאסר יפים להרהורי תשובה?

ונראית לנו תשובת בעל עקדת יצחק, שרק עתה בשוותם לנגד עיניהם ששוב יבואו אל אביהם ואחד מהם נעדר, בזכרם ששוב יצאו עשרה ויחזרו תשעה ויהיה עליהם לעמוד בפני אביהם הזקן ולתת תשובה והסבר להעדר האחד - עכשיו עלתה אסוציאציה של "אחינו אשר ראינו צרת נפשו" לנגד עיניהם במלוא הבהירות, וראו את החטא ואת עונשו - מידה כנגד מידה, "על כן באה אלינו הצרה הזאת" ואולם ביתר בהירות מרגישים הם באשמה בפעם השנייה, במלון.

פרק מ"ב פסוק כ"ח:

"וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"

ויש כאן התקדמות גדולה לגבי הכרת חטאם בפעם הראשונה. גם שם הכירו את הקשר שבין מעשיהם לבין הנעשה להם כעת. אך חסרה היתה הכתובת, מי הוא זה אשר מקשר בין שני הדברים, בין אשר עשינו כאן ובין אשר עושים לנו. וכאן במלון בצאת לבם כבר נמצאה הכתובת: "מה זאת עשה אלוקים לנו".

ואולי - עליה נוספת בבהירות ההכרה והעמקה בכאב החרטה נמצא שוב במקום השלישי, אחרי הימצא הגביע.

(ויש לעיין - לדברי יהודה אלה, פרק מ"ד פסוק ט"ז, בדברי המדרש שהובאו בגיליון מקץ תשי"ד ד).

שאלה ג - השאלות ברש"י קשות הפעם ודורשות עיון מדוקדק בכתוב. ויש לזכור: יש שהקושי שרצה רש"י ליישב אינו כלול בפסוק המתבאר כשלעצמו אלא רק בפסוק הזה בהשוואה לפסוק אחר. ולא תועיל ללומד התעמקותו בפסוק הבודד בלבד. הערה זו מתייחסת בעיקרה לשאלה ג-1 א' !

לשאלה ג5 אפשר להשוות דברי רש"י בפירוש מילת "כי" בבראשית י"ח, ט"ו. וכמו בשאלתנו אפשר לשאול גם שם: מה ראה רש"י לבאר משמעות המילה דווקא שם? ויתברר ללומד שכל דברי רש"י ערוכים בשיטתיות גמורה.