קין והבל

כרגיל ניתנת בגיליון יחידה שלמה – גדולה או קטנה – מתוך הפרשה אשר אפשר להתרכז בה וללמדה בפני עצמה. הפעם אין הגיליון עוסק ביחידה נפרדת אלא בפסוקים אחדים מתוך ספור קין והבל. רצוי שהמורה יפתח שעורו בשאלה ב' מתוך גיליון בראשית תשי"ז העוסקת ברעיונותיו של הפרק כולו, במוסר ובלקח שבא ללמדנו. במניעים למעשה רצח עוסקת שאלה א' בגיליון תשט"ז, ובהסבר הפסוק הקשה ז', עוסקות השאלות ב 5, ג' שבגיליון בראשית תשט"ז.

גיליוננו עוסק בעיקר בדברי ה' אל קין לאחר מעשה הרצח. העונש והחטא מובלטים בתורה לא אחת ע"י שמוש במלים דומות ("מידה כנגד מידה"). עיין נח תשט"ו שאלה ב. (קאסוטו נוהג להבליט את הדמיון ואת ההקבלה שבין פסוקים ע"י הדפסה בסדר מסוים. ואמנם עי"כ מתבררים ללומד קשרים סמויים מן העין שלא היה מרגיש בהם בהדפסת הפסוק בשורות מלאות כרגיל).

המתענין ימצא חומר לזה בגיליון נח תשי"א, שמות תשי"ג בשלח תשט"ו שאלה ג).

לכן הועתקו גם לכאן בשאלה א' 3 דברי ה' באותה צורה המבליטה את היחסים בין חטא לענשו.

לשאלה ב' 1 יועתקו בזה דברי פרופ' קאסוטו מתוך ספרו הנ"ל עמוד 87. הוא פונה נגד חכמי הגויים הרוצים להוכיח מתוך שתי השאלות ג,ט;  וד,ט שאין אלוקי ספר בראשית אל כל יכול וכל יודע. ואלה דברי קאסוטו נגדם:

הם לא שמו לב לעובדה שבהמשך הספור מסופר, שה' אלוקים קבע כפי רצונו את גורלם של אדם, של האשה ושל הנחש. אם הספור מתאר בסמוך את האלוקים ככל יכול, בודאי אינו מתאר אותו כמי שאינו יודע מה שמסביב לו. ה' שואל את קין: "אי הבל" בשעה שגופתו של הבל מוטלת על הארץ תחת כפת השמים ואינה נסתרת כלל. והדבר ידוע כה יפה לה', שמיד הוא אומר: "קול דמי אחיך צועקים אלי" וכן שואל דוד (שמואל א' כ"ו ט"ז): "אי חנית המלך וצפחת המים" והוא יודע היטב איפוא הן נמצאות...
משל לאדם הבא לגעור בבנו הקטן שהתנהג שלא כהוגן ואחר כך הסתתר מאחורי הדלת, כדי שלא להביט בפני אביו הזועפים. האב היודע היטב איפוא הילד נסתר, קורא לו ואמר "איכה?" כלומר: מדוע אתה שם? צא ועמוד לפני...

שאלה ב' 3 עוסקת בדרכי פרשנותו של רש"י. אין הוא נוהג להסביר אותה תופעה דקדוקית או אותו ביטוי בלתי שכיח פעמים, אלא אם אין דומה מקרה שני בכל לראשון. נוהגו זה של רש"י לשנות בפרושו השני מן הראשון אע"פ שהפסוק או הביטוי המתפרש שוה בשני המקומות, מצריך את הלומד להתעמק בכתוב ולגלות את השוני בדומה.

עיין גם שני פרושיו השונים ל"הנני" שבבראשית פרק כ"ב פסוק א':

כך היא ענייתם של חסידים לשון ענוה הוא ולשון זימון.

ול"הנני" שבבראשית פרק ל"ז פסוק י"ג:

לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו ואף ע"פ שהיה יודע באחיו ששונאין אותו.

עיין גם שני פרושיו השונים ל"סרה" שבדברים פרק י"ג פסוק ו':

דבר המוסר מן העולם שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטודר"א (בלע"ז אבווענדונג).

ול"סרה" שבדברים פרק י"ט פסוק ט"ז:

דבר שאינו שהוסר העד הזה מכל העדות הזאת כיצד שאמרו להם והלא עמנו הייתם באותו היום במקום פלוני (ספרי).

שאלה ג' אינה קלה - לכאורה נראה כאילו שני המשלים שוים זה וזה בכל ומה לי אם נמשלה העברה לגנבת תותים מן הגנה או לגנבת גדי מן העדר. אך כבר עמדנו על כך שלעולם אין שנוי במשל, בציור, בבחירת המטפורה דבר מיותר, או גוון מליצי - אלא תמיד דבר בעל משמעות, והבלטת אספקט אחר בנמשל –

ועיין ההשוואה של אברהם ההולך לפני הקב"ה "לרועה שהוא מהלך והצאן מהלכת לפניו" גיליון לך-לך, או "נשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו" בגיליון לך-לך תשי"א ב' 1.

או את משה רבנו המוסר מהודו ליהושע כמי שמדליק נר מנר או מי שמערה מכלי אל כלי, פנחס תשי"ב 4.

או ה' השם דבר בפי בלעם כמו שנתן מלאך לתוך פיו או כמי ששם חכה בפיו, בלק תשט"ו.

שאלה ד' קשה היא ויש ללמדה רק למתקדמים. דברי הרמב"ן על התנגדותו כאן לרש"י טעונים עיון ולימוד מדוקדק.

המתקשים בהבנת דבריו יפנו לעורכת בשאלה ויענו.