הכנות למות משה

לקטע זה של פרשתנו עיין גם גיליונות פנחס תשי"א, תשי"ב.

התחלת הקטע הזה, שלושת פסוקיו הראשונים, היא מאותן הפרשיות אשר לכאורה הן חוזרות ונשנות פעמים בתורה ולכאורה זו חזרה מיותרת.

(כמותה הן פרשיות בראשית מ"ו ח'-כ"ז ושמות א' א'-ה'; וכן שמות כ"ז כ'-כ"א במדבר ח' א'; וכן ויקרא ה' כ'-כ"ו ובמדבר ה' ה'-י'; והעמדנו את הלומד על ההשוואה ביניהם באותם הגיליונות העוסקים בפרשיות ההן).

בכל המקומות הללו משתדלים פרשנים שונים למצוא הסבר לחזרה, לגלות את טעמם של השינויים – ההשמטות וההוספות – ואף למצוא הסבר לשינויים דקים ביותר. הפעם העמדנו לנוחיות הלומד את שתי הפרשיות המקבילות זו שבפנחס וזו שבהאזינו זו מול זו, כדי להבליט תוספות, חיסורים והבדלי לשון.

המורה ידרוש מתלמידיו למצוא בכוחותיהם הם סיבת אחדים מן השינויים, מתוך הבנת השוני שבנסיבות בהן נאמרו, כפי שהסביר אותן הרמב"ן. זמנו ומקומו השונה של כל אחד מדיבורי ה' למשה הוא המפתח לפתרון השאלה. אגב להבנת תפישתו של הרמב"ן (שלא תקשה: היאך ניתנה מצווה למשה ולא נזדרז לקיימה).

עיין גם דברי הרמב"ן, לבראשית י"ג י"ז:

ד"ה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה: ...ואם היא מצוה, שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו – כאשר פרשתי – לא נצטווה לעשות זאת מיד. והנה עשה כן (=כוונתו שעשה כן אחר כך, כמסופר בפרקים אחרים), כי עתה היה במזרח (=בין בית אל ובין העי) ואחרי כן הלך אל ארץ פלשתים, שהוא במערב (=כ"א ל"ד: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים").

השאלות ברש"י בגיליוננו קשות. והרבה התחבטו פרשני רש"י בהבנתם. לשאלה ב1 (א) יש להסביר שאין פירוש השאלה למה נסמכה כאן כפירושה בהרבה מקומות ברש"י, שהרי לא נשאלת השאלה כאן על סידור הפרשה במקום זה, אלא על דיבורו של ה' בעניין העם! ולכן גם התשובות הנן ממין אחר מאשר דרשות של סמוכין.

שאלה 1 (ג) בעלת חשיבות מתודולוגית. רוב פרשני רש"י סבורים שאין רש"י מביא ד"א בפירושו אם נחה דעתו מן הדיבור הראשון, ורק במקום ששני הפירושים אינם מיישבים את הקושי כל צרכו מביא הוא שניים (או אפילו שלושה! עיין דברי רש"י בראשית כ"ז א'!).

הפירוש הראשון המסתמך על "נתן תתן" מצריך את משה להבין מילים אלה לא כפי שהבין כל "ועשית" במלאכת המשכן.

(ועיין שמות ל"ו ח', רמב"ן:

ד"ה ויעשו כל חכם לב: ...תחילה אמר ועשית כך, ועשית כך, ואחרי כן הזכיר כלם בדרך כלל, "ועשו כל אשר צויתיך" והטעם בזה שיצוה ה' למשה שיגיד לבצלאל ולאהליאב ולכל החכמים המלאכה..).

ועיין לזה המחלוקת בין רש"י וראב"ע:

בראשית כ"ב פסוק ג' ד"ה ויחבש;

בראשית מ"ו כ"ז ד"ה ויאסור רכבו;

שמות י"ד ו' ויאסר את רכבו;

במדבר כ"ב כ"א ד"ה ויחבש את אתונו).

בשאלה ב2 (ב) קיימת מחלוקת בין פרשני רש"י: ואלה דברי מנחת יהודה:

לפי פירוש ראשון קאי על משה ועל אהרן. והוצריך לד"א דלפירוש ראשון קשה, הא כבר נאמר שלא היה בהם עון אחר, לכן פירש ד"א וקאי על ישראל. ולפירוש של ד"א קשה מאי בעי הכא בעוון ישראל, לכן צריך לטעם ראשון.

וזו גם דעת רוב פרשני רש"י. ואילו לפי ר' מרדכי יפה בפירושו 'לבוש האורה' יש להבין את פירוש הד"א באופן זה:

והמים שבבאר זה הם שהמרו (=בהפעיל) את ישראל במרה וברפידין ובמדבר צין, כי הבאר נתנה להם מתחילת יציאתן ממצרים ובכל אלה המקומות נסתלקה בעונשן והוחזרה להם, אבל לא ידעתי מניין לו זה לרש"י?

שאלה ד (2) בעלת ערך מתודולוגי. כלל הוא ומקובל על דעת כל פרשני רש"י, שאין רש"י מביא פרשת סמוכין אלא אם באו הפרשיות שלא כסדרן. ואילו אם נראה מפשוטו של מקרא שסידור הפרשיות הוא לפי סדר כרונולוגי, אף על פי שיש שם דרש המפרש את הסמיכות גם מבחינה עניינית, אין רש"י נזקק למדרשים אלה. ובכל מקום שנראה לנו רש"י כחורג מדרכו זו תמהים פרשניו.

דרך משל מקשה הרא"ם לדברי רש"י, שמות י"ז

ד"ה ויבא עמלק: סמך פרשה זו למקרא שלמעלה, והתימה מרש"י שהניח כל מה שדרשו בסמיכות כל התורה כולה ולא הביא בפרשיו רק הסמיכות שאין שם מקומו בלבד.

וכך גם אומר הרא"ם במקומנו:

אם אמרו זה על דרך הדרש, לא היה לו לרש"י להביא המדרש הזה, בפרושו, מאחר שאין זה קרוב לפשוטו של מקרא, כי כמו שלא הביא שאר מדרשות שדרשו על סמיכות הפרשיות זו לזו כאשר הן כתובות על הסדר, כן לא היה לו להביא גם מדרש זה, מאחר שפרשה זו עם הקודמת לה כתובה על הסדר.