הפטרה

גם בגיליון האזינו תשכ"א עסקנו בהפטרה (בעיקר בפסוקים ה-ו-ז; י"ז-י"ח). הפעם פתחנו בשאלה כללית, שאלת הבדלי הנוסח בין פרקנו לבין תהלים י"ח. דברים חשובים בשאלה זו ימצא המעיין במאמרו של עזרא ציון מלמד, "שמואל ב' פרק כ"ב – תהלים מזמור י"ח" (לשאלת ההקבלות במקרא)[1].

דעתו הקרובה במידת מה לדעת אברבנאל היא: "שירה זו בצורתה הראשונה נכנסה לספר שמואל ע"י מחברו (מחברו! של הספר, לא של השירה – שהוא לדעתו דוד) נתן הנביא וגד החוזה". ואשר לנוסח של ספר תהלים נראה לו "שרבם הגדול של השנויים באו לשם אזון המשקל והקצב ורק מעוטם לשם שפור הסגנון... נוסח תהלים הוא אפוא המעובד לזמרה", ולפי דעתו, כאשר הכין דוד חומר לבניין הבית וגם חלק את הלוויים "לנצח על מלאכת בית ה'" ושוערים "מהללים לה' בכלים אשר עשיתי להלל" (דברי הימים א' כ"ג ד'-ה'), הכין להם גם חומר לזמרה ולנגינה במקדש "משיריו שלו ומשירי בני דורו". השינויים והתיקונים של ספר תהלים לצורך המזמר נעשו אפוא – לדעת מלמד – בידי דוד עצמו.

במאמרו הוא ממיין ומסווג חלק גדול מבין השינויים ומנסה לעמוד על סיבותיהם, (שהן שונות מסיבות שנתן אברבנאל). נביא מדבריו שני כללים אשר על פיהם יתפרשו כמה חילופים:

נהוגה בשירת המקרא השמטת חלק ב"סוגר", שהוא מובן מתוך "הדלת" ומפורש בו. למשל בשירת למך (בראשית ד') "כי איש הרגתי לפצעי וילד – לחבורתי". ברור שהפועל "הרגתי" נמשך גם לסוגר. כן הנוהג גם בשירתנו, אלא שתהלים השלים בכל המקרים הללו פעל אחר לאזן את המשקל.

הכלל השני שנביא בזה כבר השתמש בו אברבנאל, ואלה דברי מלמד (שם עמוד 23):

בשלשה מקומות בשירתנו נמצא שהמשורר חוזר על אותו בטוי פעמיים באותו פסוק ותהלים משתמש במלה אחרת נרדפת.

וכבר אברבנאל מעיר להבדל שבפסוק א':

    בשמואל:

"בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל"

    בתהלים:

"בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל"

והסבה בזה מבוארת שהיה ליפוי הדבור, כי דוד בתהלותיו ובניצחון מלחמותיו היה אומר "מכף כל אויביו ומכף שאול" וכאשר כתב השירה על ספר, ראה שהיה יותר יפה לו לומר באויבים לשון "כף" ובשאול לשון "יד", כי היה אצל המשוררים הטעם והיפוי בהכפל בענינים במלות שונות, לא במלות עצמן, ולזה לא אמר "מכף כל אויביו ומכף שאול" כי אם "ומיד שאול" לשנות הדבור.

האברבנאל אינו נאמן כאן לדרכו (בפירושיו בכלל, ולפרקנו בפרט) למצוא משמעות מסויימת ב"חלופין" ולא להסתפק בנימוק הכללי של יפוי הלשון.

להבדל שבינו לבין הרד"ק (שאלה א1) השווה גם את ההבדל שביניהם בגיליון מקץ תשי"א.

אשר לדברי סגל נגד "שיטת השוללים את השירה מדוד" יש לומר שגם במחנה החוקרים החדישים מאומות העולם רבו היום המחזירים את המזמור לדוד; מהם המודים שאין בפרק דבר המונע אפשרות הוצרו בימי דוד, [2] מהם[3] המוצאים התאמות בולטות בין הנאמר במזמור לבין חיי דוד ומאורעות זמנו וכו', ויש האומרים שיש להתייחס לפסוק א' שבמזמורנו כקביעה היסטורית "בכל הכבוד אבל בזהירות",[4] ויש הסוברים שחלקו אך לא כולו חובר ע"י דוד.[5]

אבל נראה שכל הוויכוח הזה (והמתעמק בו יווכח עד כמה מסובך וחריף ומפולפל ובלתי ניתן להכרעה הוא) עוסק בשאלה בלתי חשובה. העניין ההיסטוריסטי המביא לחיפוש במזמור אחר קווים אופייניים לדוד ולזמנו עניין זה מנוגד הוא עקרונית לעניין הרציני וחיוני של האברבנאל המביאו לחפש במזמורנו ובכל המזמורים אחר קווים על זמניים, על אישיים, ולראות בהם כולם "תפילות ותחנונים אשר יתפלל בה כל אדם בעת צרותיו". (ועיין לשאלה זו של היחס האישי והעל-אישי במזמורי תהלים – עלון ההדרכה לגיליון האזינו של תשכ"א).

------------------------------------------------------------------------------------

[1] "ספר דינבורג", ירושלים תש"ט, עמודים 30-19. וכן עיין מסכת סופרים הוצאת יואל (ליפסיא תרל"ח), בהערות לפרק ל"ח.

[2] A. Weiser: D. Psalmen, Gottingen 1950

 Herkenne: D. Psalmen, Bonn 1936: Die doppelte Bestätigung Ps 181, 2 Sm 221, [3]wonach unser Lied von David stammt ist vernünftigerweise nicht zu bezweifeln. Denn was das .ied aussagt...  passt auf David wie auf keinen andren isr. König.

[4] O. Eissfeld: Einl. in d. T Tubingen 1956

[5] Interpreter's Bible New York 1953 II p. 1161

It has been assigned, by those scholars who find within it adequate proof for Davidic authorship, to that period of David's career when his throne had just been made ultimately secure... (אחרי ניצחונות שמואל ב, ח')... Other equally competent scholars believe it cannot have been composed in its entirely by David although parts are acknowiedged to date back to very early times.