"שלום יהיה לי"

אע"פ שגיליוננו עוסק בפסוק אחד ויחיד בלבד יש להקדים לעיון בו את הבנת הקטע כולו. והוא אחד הקשים והחשובים בתורה כולה, כי המדובר בו הוא – חיובנו לתורה.

השאלה החשובה ביותר כפי דברי אברבנאל "כבר נתעצמו בה חכמי ארגון על ענין הברית הזו" ושאלו:

מי נתן כח לדור המדבר שעמדו רגליהם על הר סיני לחייב את אשר יקומו מאחריהם במה שאמר: "נעשה ונשמע" ...עד שחייבו את כל הדורות בכל דברי התורה והברית כמו שיראה מן הפסוק (י"ג-י"ד) "ולא אתכם לבדכם אני כורת את הברית... כי את אשר ישנו פה עמנו... את אשר איננו פה עמנו היום". ובכל מקום שנמצא בפיהם ז"ל (גמרא שבועות כ"ג) "והלא מושבע ועומד מהר סיני" – שזה לא יתכן מן הדין.

תשובות לשאלה הובאו בגיליון נצבים תשי"ד ויש חשיבות מיוחדת לתשובת בעל עקדת יצחק שם.

וכבר עסקו חז"ל בשאלה זו, ויש חשיבות לדבריהם במדרש תנחומא נצבים ג', י"ג-י"ד:

ולא אתכם לבדכם אנכי כרת... כי את אשר ישנו פה עמנו וגומר... אתה מוצא כשבקשו ישראל לפרק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם? (יחזקאל פרק כ') "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה'". אמרו לו: "כהן הקונה את העבד, מהו שיאכל בתרומה?" אמר להם: "אוכל". אמרו לו: "אם חזו כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו?" אמר להם: "הן". אמרו לו: "אף אנו כבר יצאנו מרשותו ונהיה ככל האומות". אמר להם יחזקאל לישראל: "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות"... "חי אני אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה אמלוך עליכם". (יחזקאל כ' ל"ב-ל"ג). כי בשבועה אתם עמדי ולכך נאמר (פסוק י"ב) למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך", שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם, "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת"... אלא אף הדורות העתידין לבוא היו שם.

בזה מדובר על הכלל כולו ועל חיובו לתורה. ואילו הפסוקים שבו עוסק גיליוננו דנים ביחיד אשר ירצה להשתחרר מעול ההתחייבות. פסוקים י"ז-י"ח קשים הם מבחינה לשונית ובביטוי "שורש פורה ראש ולענה" עסקנו בגיליון נצבים-וילך תשי"ט. יעוין שם.

פסוק י"ח קשה גם מבחינה תחבירית (מה הוא המשפט הנטפל "כי בשרירות לבי אלך", משפט סיבה ופרושו של "כי" הוא מפני ש... או האם זהו משפט ויתור ופרוש "כי" – אף על פי?)

ומדוע תחולנה ברכות על ראשו של שורש פורה ראש ולענה זה? (א, ב) וקשים הביטויים "למען ספות הרווה את הצמאה" הן מבחינה תחבירית, האם שייכים מלים אלה לדברי המתברך בלבו (ג 3), כדעת רוב המפרשים, או הינם תשובה לדבריו כדעת רש"י?

עיקר הגיליון הוא שאלה ד 2. ושים לב ביחוד לדעת בעל העקדה הרואה בדברי המתברך בלבו את הרצון להשתמט מאחריות אישית בהסמכו על הכלל. וראוי לחשוב על השוואה בין מהלך מחשבה זה המבקש להינצל מן העונש בהסתמכו על הכלל לבין תפילת אברהם המבקש להציל את כל סדום בזכות הצדיקים.