הברכות

אי-הקבלה בין שני פסוקים (או שתי קבוצות של פסוקים) מקבילים, יש לשים אליה תמיד לב, כי היא אומרת: פרשני. כבר עמדנו על כך בגליונינו לא אחת:

עיין גיליון בראשית תש"ח ב1; תולדות תש"ו ב2;

תולדות תשי"ב ד; תולדות תשי"ח א2; קרח תש"ד ד.

וביותר יש לעמוד על אי הקבלה שבין מידה טובה לבין מידת פורענות כשהן מועמדות זו מול זו. כבר עמדו על כך חכמינו בשמות כ' ה'-ו' ועיין רש"י לד"ה נוצר חסד. אי ההקבלה שבין "על שלשים ועל רבעים לשונאי" לבין "לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי" מלמדת, שמרובה מידת הטובה על מידת הפורענות. ואף בפרשתנו יש רמז לכך בתוך אי ההקבלה שבין:

פרק כ"ז

פסוק י"ב

"אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם..."

פסוק י"ג 

"וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה"

רש"י, במדבר כ"ג ח':

ד"ה מה אקב לא קבה אל:...במברכים נאמר "אלה יעמדו לברך את העם", במקללים לא נאמר: "ואלה יעמדו לקלל את העם", אלא: "על הקללה", לא רצה להזכיר עליהם שם קללה.

ואף בבית דין של מטה דורשת התורה שיהיה חוסר הקבלה זה: שמות כ"ב ב' רש"י; שמות כ"ג ז' רש"י, ועיין גיליון משפטים תשט"ז. ובכיוון זה של "מרובה מידת הטובה על מידת הפורענות" יש למצוא גם את התשובות לשאלה א. יעויין גם בגיליון פרשת בחוקותי תש"ד ב'!

לשאלה ב יש להוסיף את דברי הרמב"ם, מתוך הקדמתו לפרק חלק, שממנו שאב בעל הכתב והקבלה:

אמנם היעודים הטובים והנקמות הרעות הכתובות בתורה, ענינה הוא מה שאספר לך, והוא זה: כי הוא אומר לך: אם תעשה המצוות, אסייע לך על עשייתם ועל השלמות בהם ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם, לפי שהאדם אי אפשר לו לעשות המצוות לא כשהוא חולה ורעב או צמא ולא בשעת מלחמה או מצור, לכן יעד שיסורו כל אלה הענינים ושיהיו בריאים ושקטים עד שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העוה"ב. הנה, כי אין תכלית שכר עשיית התורה באלה הדברים כולם. וכמו כן: אם עברו על התורה, יהיה ענשם שיארעו להם אותם הרעות כולם, עד שלא יוכלו לעשות מצוה וכמו שנאמר (דברים כ"ח מ"ז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך..." – וכשתתבונן בזה התבוננות שלימה תמצא כאלו הוא אומר לך: אם עשית קצת מצוות מאהבה והשתדלות, אעזרך לעשות כולם ואסיר מעליך המעיקים והמונעים; ואם תעזוב דבר מהם דרך בזוי, אביא לך מונעים ימנעוך מעשות כולם, עד שלא יהיה לך שלמות ולא קיום בעוה"ב. וזהו ענין אמרם חז"ל: שכר מצוה – מצוה.