נחש הנחשת

השאלה המרכזית בפרשה זו היא בלי ספק שאלה א. וייתכן שחברת הלומדים – אחרי קריאת הפסוקים ד'-ט' – תתעורר מעצמה ותשאל מיד, מה פירוש אותו נחש הנחושת, מה טעם בעשייתו, וכי נחש מרפא? וכי אין בזה משום נחש, משום מעשה כשפים? וכי יש מעצור ביד ה' לרפא כל נשוך בלי נחש נחושת, בלי עשיית שרף? בחברת צעירים – בייחוד – ייטיב המורה לעשות אם יתן להם תחילה להוציא את כל רוחם, את תמיהתם, את קושיותיהם, אפילו את התנגדותם – ורק אח"כ ייראה לכם ששאלה זו לא הם הראשונים ששאלוה, אלא כבר תמהו על כך ראשונים ואחרונים ויראו את שאלתם הם בניסוחם של חז"ל ובניסוחו של אברבנאל.

משנת ראש השנה, פרק ג' ח':

...כיוצא בדבר אתה אומר "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". וכי נחש ממית או נחש מחיה?...

אברבנאל:

למה צוה ה' למשה "עשה לך שרף ושים אותו על נס", כי מה היה התועלת בזה? אם כנגד הנחשים שלא ינשכו עוד – והנה הכתוב אומר "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – לא שיחדלו הנחשים מנשיכתם, ואם היה לתרופת הנשוכים, יהיה הדבר זר מאד, כי ראיית השרף יוסיף רעה על רעה בנשוך מפעולת הדמיון...

אברבנאל עוד רואה תמיהה נוספת על התמיהות שהזכרנו, כי לדעתו (וזו גם פליאת הרמב"ן), אם התכוונה התורה לאמצעי ריפוי טבעי, הנה דווקא ראיית נחש – מבחינה טבעית – עוד תשפיע לרעה על הנשוך, באשר תעורר בו את זכרון הרגע שבו נושך וזעזוע זה אין בו להחליש את תוצאות הנשיכה אלא להגביר אותן.

רק לאחר שהובהרה השאלה כל צרכה יש לגשת לקריאת התשובות. בגיליון חוקת תשט"ו הובאו דעותיהם של חז"ל (במשנה דלעיל), של ראב"ע, של הזוהר, של הרב הירש. בגיליוננו עוסקות בשאלה הזו שאלות א, ב, ג, ד. יש לשים לב במיוחד לדברי ר' יצחק עראמה הרואה את הנס לא בבוא הנחשים אלא בהימנעותם מבוא. וזהו שאנו אומרים בברכת מודים "ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים". כדי להקל על מציאת התשובה לשאלה ב3 יעויין ברש"י בראשית ח' ח' ד"ה וישלח. שאמנם המצב הטבעי הוא זה, שהנחשים באים ונושכים, על כך יעיד הפסוק דברים ח' ט"ו.

לשאלה ד יש להעיר שזו דרך אליגוריסטית רחוקה מן הפשט ושונה שינוי עקרוני מכל הפירושים הסמליים שהובאו בשני הגיליונות (תשט"ו ותשכ"ח). להבנת דבריו יובאו כאן דבריו לפרשת שמות פרק ד':

באות הנחש רמז על הנחש הקדום וזה שאמר "וינס משה מפניו" להורות כי יגבר השכל עליו בהדרגה מעט מעט עד שיהיה למטה בכפו, שלא ישאר בו שום לחלוחית להטריד את שכלו...

ומכאן רואים אנו שהוא עקבי בפירושו.