נאום משה בפרק ד'

פרקנו זה תופש מקום מיוחד בתוך ספר דברים כולו. (עוסקת בכך שאלת ד' בגיליוננו). כבר פסוקו הראשון ד' א' "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות" מוכיח שמתחיל כאן נאומו השני של משה רבנו (אחרי נאומו הראשון – נאום התוכחה א' ו'-ג' כ"ט) נאום למודי של חוקים ומשפטים. אע"פ כן אין עדיין פרקנו מתחיל ממש בהוראת החוקים והמשפטים, ואינו פותח ביסודם של כל החוקים היינו בחזרה על עשרת הדברות, שהרי הם נדחים לפרק ה', אשר אף הוא מתחיל בפסוק פתיחה בדומה לפרקנו.

פרק ה' פסוק א'   

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם
אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם"

אם כן נראה שפרקנו (ד') אינו אלא פתיחה לחלק השני של ספר דברים – החלק אשר על שמו נקרא הספר משנה תורה, חלק העוסק בחוקים ובמשפטים ד' א'-כ"ו ט"ו. ופרקנו זה עוסק בעיקרו רק ברעיון אחד שהוא יסוד כל המצוות והחוקים – אסור עבודה זרה ומלחמה נגדה. רעיון זה מובא בפרקנו פעמים מספר ובהנמקות שונות. מה שמכביד על הלומד כצעיר כקשיש בלמדו פרק זה הוא אי הבהירות שבסידור הענינים המביאה אות להשקפה מוטעית כאילו חוזרים הענינים ונשנים ללא צורך. צריך הלומד להתרגל לכך לחפש תחילה את הרעיון המרכזי עוד בטרם ישים לב לפרטי דברים, לפסוקים בודדים.

בודאי יתקשו הלומדים להבין שסיפור מתן תורה (י'–י"ד) אינו בא כאן אלא לשם חיזוק הדרישה הנאמרת בפסוקים ט"ו–י"ט, והמעבר בין שני אלה הוא בפסוק י"ב ובפסוק ט"ו. וכן צריך הלומד להתרגל לכך שישנם לעתים בפרשיות ראשונות של ספר דברים מאמרים מוסגרים, אשר אם אין הלומד יודע להבחין בהם הם עלולים לטשטש את מובן העיון הכללי של הפרק.

כן בפרקנו פסוקים כ"א-כ"ב (כן בפרק א' פסוקים ט'-י"ח).

הקשר שבין הקטע של גיליוננו הפותח במילת "כי", שהיא לעתים מרובות נתינת טעם למה שנאמר לפני כן – עיין גיליון תשי"ח א,ב.

אחרי ההסתכלות הכללית בתכנו של פרקנו ובמקומו בתוך מבנה ספר דברים (אגב השוואות למבנה פרשת דברים כאשר עשינו), יש לפנות לפסוקים בודדים – ולהתעכב עליהם, כי עומקם של פסוקים בפרשה זו רב, ויש בפסוק אחד חומר רב והותר כדי לכלכל בו שיעור שלם. ואפילו כמה שיעורים.

(ועיין לדוגמא גיליון ואתחנן תש"ה העוסק כמעט כולו בפסוק ב' של פרקנו

 ועיין לדוגמא גיליון ואתחנן תש"י העוסק כולו רק בפסוק י"ט של פרקנו

 ועיין לדוגמא גיליון ואתחנן תש"ו העוסק כולו רק בפסוק ד' של פרק ו'

 ועיין לדוגמא גיליון ואתחנן תשי"ב העוסק כולו רק בפסוק י"ח של פרק ו'

ואין זה כמובן מקרה – אלא נובע מתוך אופיה המיוחד של פרשה זו הכוללת בתוכה כל עיקרי תורה ומצוות.)

בגיליוננו הננו עוסקים בשני ענינים בקריאה לפנות להיסטוריה, "לימים ראשונים", כדי לראות מהו יחסו המיוחד המחייב של ה' לישראל. ובקשר שבין הקטע מ"א-מ"ט לכל פרקנו.

לשאלה א יושם לב שפרושו של רבנו בחיי סוטה מפשוטו של המקרא בכך שמפרש ביטוי הבא להרחיב את גבולו של המושג הנידון נתפש על ידו כביטוי הבא לצמצם. דרך המצויה במדרשים.[*]

לשאלה ב שאלה דומה לזה עיין גם פרשת וירא (י"ח פסוק ג' ורש"י שם) במקומנו אין במסכת סופרים הכרעה בשאלה זו וההכרעה תיפול רק על פי סימני סגנון (שאלה ב' ד').

אגב רוב פרשנינו וכל תרגומי הנוצרים תפשו שם זה כקדש, ואילו הופמן ובובר תרגמוהו כחל, אך לא כרש"י בפרוש המילה "הנסה".

יש לשים לב בהכרעת השאלה הזו – מה הוא הניגוד בפסוקנו, האם הניגוד הוא בין היחס לישראל ובין היחס ובין היחס לאומות העולם, או הניגוד הוא בין ה' לבין האלילים.

אם מבטא פסוקנו אנטי-טזה המעמידה מול יחס ה' לישראל את יחסו לאומות יש לעיין יפה בעמוס ט' ז'! (שאלה ב 4!)

------------------------------------------------------------------------------------

[*] דוגמא לפירוש כזה המצמצם במקום שכונת הפסוק להרחיב, עיין באברבנאל לפרקנו פסוק כ"ט:

"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ":

אברבנאל:

...מאמר "ובקשתם משם" חוזר אל מה שאמר "ועבדתם משם אלוהים אחרים", שבהיותם עובדים ע"ז מתוקף הצרות והגזרות (כמו שפרשתו) יבקשו משם, כלומר מתוך אותה עבודה שעושים מפני האונס אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שימצאו את ה' אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו "בכל לבבך ובכל נפשך"! לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד.

ואע"פ שיש בדבריו אלה סטיה בולטת מפשט הכתובים בפרשו "משם" לא כמתוך הארצות ההן אלא כ"מתוך אותה עבודה שעושים" בכנסיה בעל כרחם, ובפרשו את דברי הכתוב "בכל לבבך ובכל נפשך" הדורשים את המקסימום, את כל כולו של האדם לה' ולעבודתו – כדרישות מינימום, כבקשת ה' בלבב בלבד – אע"פ שפרושו אינו כאן לפי פשוטו של מקרא, הנה ישמש הוא לנו בכל זאת דוגמא לקריאה אמיתית, של דברי תורה של קריאה מתוך זמנו ולמען זמנו.