הפטרה שניה מג' דפורענותא

כבר בשנתיים האחרונות, (תשי"ט, תש"ך) עסקנו בפרשות מטות מסעי בהפטרה זו. בפסוקים ראשונים ה'-ו' עסקנו בתשי"ט. הפעם רצינו להעמיד את הלומד על תפישת יחידות שלמות ולא רק פסוקים בודדים. (שאלה א, שאלה ד). כי גדולה הסכנה – ודוקא בלימוד איטי ומעמיק בפסוקים נבואה, שישכח הקשר בין הענינים, ויראו לעיני הלומדים הפסוקים כל אחד כעולם קטן בפני עצמו, אך כוונת הנבואה בכללה לא תובן.

שאלה ב מתכוונת דוקא למנוע מורה ותלמיד משגיאה דידקטית אחרת: מרבים אנו לשאול בכיתותינו (גם בבי"ס יסודי, גם בתיכוני, ואף בלימודי מבוגרים): היכן מצינו ביטוי דומה לזה בספרי תנ"ך שכבר למדנום? ומטרת השאלה היא חזרה, הקנית בקיאות בספרי המקרא. אבל באוסף ביטויים דומים ואף זהים בספר פלוני ואלמוני לפרקים שונים באותו ספר יש גם משום סכנה. יתעורר הרושם המוטעה (וכל מורה יודע עד כמה רושם זה קיים אצל תלמידנו), שהנביאים כולם יחד וכל אחד בפני עצמו חוזרים על אותו דבר, על אותם רעיונות, אף על אותן "מליצות" שוב ושוב. לכן יש חשיבות רבה בכך שלא יסתפק המורה באוסף המקומות ה"מקבילים" או הדומים אלא יוסיף על הדומה גם את השוני.

שוב ושוב נלחמים הנביאים בשקר, לצורותיהן השונות: בשקר בין איש לרעהו, בשקר בין אדם לבין עצמו וביותר ב"שקר הקדוש" זה המתלבש באצטלא של שליחות מגבוה, בנביאי השקר. ואולם מדי פעם רואים הם את הסכנה והנה מופיעה היא בלבוש חדש. (עיין ירמיהו כ"ג י"ג – י"ד ההבדל בין השקר של נביאי שומרון לבין השקר של נביאי ירושלים). להבחנה זו בין המניעים השונים מתכוונת שאלה ב.