עדת קרח וטענותיהם

בשני נושאים שונים עוסק גיליוננו הפעם:

א)      בשאלה: מי הם בעצם קורח ועדתו ומה הן סיבות המריבה?

ב)      כיצד רואים המדרשים את אישיותם של דתן ואבירם ואת ההתיחסות של משה אליהם?

המקרא עצמו חסכוני מאד בתאור האנשים ובהשמעת דבריהם. בעצם רק טענה אחת ויחידה היא המושמעת מפי העדה כולה, בפסוק אחד בלבדו:    

"כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ..."

ואין התורה מספרת כלל מה מסתתר מאחורי טענה זו, מה המניעים האמיתיים המתלבשים בטענות "הרשמיות" של "כל העדה כולם קדושים".

גם מדברי דתן ואבירם – שהם פסוקים אחדים – נשמעת יותר אי שביעות רצון כללית, עזות פנים, כפיות טובה, אך לא נאמר גם כאן, מה בדעתם להשיג על ידי ההתמרדות, מה השינויים הרצויים להם. וכן גם לא נאמר לנו מה טיבם של שאר המתמרדים, המאתיים וחמישים איש, ומה רצו הם?

הראב"ע מתאר את כולם יחד ככנופיה מורכבת קבוצות קבוצות, כנופיה בלתי הומוגנית, אשר כל קבוצה אחרות שאיפותיה ואחר אופיה. כל האופוזיציונרים האלה שהתאחדו כאן שונות טענותיהם ושונים לגמרי המניעים שהביאום אל המחנה הזה, אל מחנה המורדים.

הוסיף והבהיר את דברי הראב"ע האלה המלבי"ם בפרושו ודבריו המפורטים מובאים בגיליון קרח תשי"ז – ועל פי דבריו יש לפרש את דברי חז"ל המסבירים מה הוא ההבדל בין מחלוקת שהיא לשם שמים לבין מחלוקת שאינה לשם שמים.

אבות פרק ה' משנה י"ז:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים ,סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו.

והנה לפי הראב"ע ולפי המלבי"ם שהמתמרדים כולם התכוונו כל איש לטובת עצמו ולשאיפותיו ולא היה איחודם אלא לפי שעה יובן עתה למה לא דברו חז"ל על מחלוקת קרח ומשה – (במקביל למחלוקת הלל ושמאי), שהם שני הצדדים, אלא דברו על מחלוקת קרח ועדתו.

מצינו דוגמה לכך (א 10) בשמואל א' כ"ב א'-ב':

"וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה
וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ".

לשאלה א 9 אפשר למצוא תשובה יפה בפרוש הרמב"ן פסוק א' ד"ה ויקח קרח החל מן "ואמר ר' אברהם".

לדברי המדרשים (שאלה ב) יש להבחין בין הדיוק הלשוני שעליו בנוי המדרש לבין מגמתו, הלקח המובע בו, מוסר ההשכל הנלמד באמצעותו. ב- ב 1 הולך המדרש בדרך לא נדירה אצלו, שבה מתפרשת מילה אשר הוראתה בפרק היא מוחשית ממשית, כמשמעה, ומתפרשת במדרש באופן מטפורי, מושאל.

            ועיין קרח תשי"ג ג

            ועיין גם שמות תשי"ח ד

            לשאלה ב 2 עיין    בראשית ו' י"ד רש"י ד"ה עשה לך....

                                    בראשית י"ח כ"א רש"י ד"ה ארדה נא...

                                    בראשית י"ח כ"א רש"י ד"ה הבאה אלי עשו