תפילת משה

יש לפתוח את הלימוד בהעמדת תפילת משה אחר חטא העגל (שמות ל"ב ז'-י"ב) מול תפילת משה בפרקנו. ניתוח שתי התפילות יבליט ששם משולשת היא הטענה הנטענת בתפילה: טענת אהבת ה' לעמו; טענת חילול שם ה' בעולם; טענת זכות אבות וברית אבות. ואילו במקומנו (י"ג-י"ט) אין לנו אלא טענה אחת ויחידה והיא:                                 

"וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם...
וְאָמְרוּ... מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת"

יש לנתח את אופים של שני החטאים (חטא העגל וחטא המרגלים) כדי להבין, מהי סיבת השינוי הזה שבין שתי התפילות.

יש לראות את חטא ישראל בפרקנו כחוליה בשרשרת נפילותיהם בפרשיות בהעלותך – שלח – קרח – שרשרת אחת של תלונות וטענות ותביעות, המראים כיצד העם ההולך אחר הענן "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו", האוכל לחם שמים, הקיים במדבר "מקום נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" וכל קיומו הוא בחסדי שמים, וכל קיומו נסי, כיצד נופל עם זה מגבהי מרומים של העל-טבעי אל קטנוניות התפישות הטבעיות-אנושיות, כיצד עם זה המובל על כנפי נשרים נופל לתוך אהלי נרגנים ובמקום לשים מבטחו במי שבו לבדו ראוי לבטוח, רוצה הוא בטחונות שוא המובטחים לו ע"י מתאים ומסיתים. מעתה יובן למה לא יוכל עוד משה להתפלל כפי שהתפלל אז, כשעדיין היתה כמיהתם לעבוד את ה' מתלבשת לבושים מצריים, ועדיין רחוקה היתה מהם הבנה לעבודת ה' צרופה. לכן יכול היה עוד משה לטעון טענת "למה ה' יחרה אפך בעמך" – לאמור: הלא בניך הם, חנוניך הם. אך כעת אין עוד מקום לטענות כאלה, ונשארת רק טענה אחת. לא למענם ולא למען ברית אבות מבקש הוא רחמים אלא למען שמו יתברך.

לטענה זו – למובנה העמוק – יעויין בגיליון שלח תשט"ז שאלה ג, ובייחוד בדברי הרמב"ן לפרשת האזינו (דברים ל"ב כ"ו ד"ה אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם) שהובאו שם.

ואולם לאחר הבנת התפילה בכללה, יש להתעמק בהבנת פרטיה ובייחוד בהבנת מבנה המשפטים המסובך ביותר.

שאלה א מכוונת להסברת פרטי הפסוקים, אך גם ללמד את הלומד דיוקיו של רש"י, זהירותו בבחירת כל מילותיו, כל תוספת וכל חסרון בדבריו.

אין השאלות של שאלה א קלות כלל ויש להבין כיצד מזהירנו רש"י שלא נבין את משפט "אשר העלית" כמשפט נטפל של מושא לאחר "ושמעו מצרים" וכיצד הוא הופך משפט זה למשפט ראשי בהוסיפו נושא ונשוא "והם ראו".

לדברי רש"י ד"ה אל יושבי הארץ (א5) ראוי להשוות את דברי הרמב"ן המתנגד לדברי רש"י:

ולפי דעתי אין הכונה למשה רבנו בטענה הזאת, מפני שהכנענים חזקים וגבורים במלחמה, כי ה' הכה את מצרים בדבר והמית בכוריהם והביא עליהם מכות גדולות מן השמים ונקל זאת בעיני ה' להכות בדבר הגבורים והחזקים כהכות הדלים והחלשים. אבל הכונה בתפילה הזאת לאמור:
יחשבו מצרים ויאמרו, כי יש כח באלוהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלוהיהם שפטים עד שהוצאת את העם הזה מקרבו, ולא יכולת לעשות כן בכנען ובאלוהיהם.
והנה יהיה בזה חלול השם ויחזקו ידי עובדי ע"ז, ואם כן יהיה "אל יושב הארץ" כפשוטו, שיאמרו המצריים לאנשי ארץ כנען "מבלי יכולת...".