מנין הלויים

פרשת במדבר ותחילת פרשת נשא (הנראות כהמשך ישיר שלה) (עיין שאלה א2) קשה ללמדם. אין בהם אלא רשימות של שמות, מפקדים, מספרים, סידורי מחנה – לכאורה אין להבין מה משמעותם של דברים אלה ולמה נכתבו בתורה בפירוט כזה. לטעמם של מפקד השבטים עיין סיבות שונות בגיליון במדבר תשי"ב.

ואולם כל הסיבות הנאמרות שם אין כוחן יפה גם לנמק את מפקד הלויים, ובמיוחד את המפקד הכפול (מבן שלושים שנה – מבן חודש).

וכן יש לשים לב לשינויים בביצוע המפקדים ובשינויים בניסוח הדברים. המפרשים בייחוד אברבנאל, אלשיך, אור החיים, מלבי"ם, עסקו רבות בשאלות אלה, ולפעמים הצליחו גם לגלות משמעותם של דברים המתלבשים בשינויים קלים אלה. והנה אחדות משאלותיהם כדוגמה:

למה נצטווה משה לבדו על מנין הלויים (הראשון) ולא נצטווה עמו אהרן בזה גם כן, כמו שנצטוו שניהם על עניין ישראל?

למה במנין בני קהת נצטוו יחד אהרן ומשה ובבני גרשון היתה הצוואה לבד למשה?

למה נאמר במנין השבטים "שאו" ובמנין קהת וגרשון נאמר "נשא"?

ולמה נאמר בסכומם "אלה פקודי משפחות הקהתי ולא נאמר כן באחרים, אלא:
                אלה פקודי משפחות בני גרשון
                אלה פקודי משפחות בני מררי

ולמה במפקד ראשון (מבן חודש ומעלה) נפקדו בסדר גילם: גרשון, קהת ומררי, ואילו במפקד השני (מבן שלושים שנה ומעלה) לא נפקדו לפי סדר גילם אלא קהת, גרשון ומררי?

חז"ל ומפרשינו אינם רואים בכל אלה גוונים הבאים להציל קורא משעמום, ולא דברים ש"במקרה", אלא מוצאים משינויים אלה בסגנון הדברים דבשה ומתקה של תורה.

ל-ד1 השווה גם תרומה שמות רבה ל"ד ב':

(שמות כ"ה י'):

"ועשו ארון עצי שטים" מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית" ובארון כתיב "ועשו"?
אמר ר' יהודה בר שלום: אמר לו הקב"ה: יבואו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו כלם לתורה

גם כאן נלמד הלקח מתוך השינוי בסגנון שבין גוף שני יחיד במצוות עשיית כל הכלים לבין גוף שלישי רבים שבציווי עשיית הארון.

בדומה למדרש המובא ב-ד2 נראה כיצד מנוצל הבדל דק בין פסוקים מקבילים להוצאת לקח למוסר:

            מוצאים אנו אי-הקבלה בין שלושת הפסוקים הבאים:

            פרק ד' פסוק ל"ז:  

"אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי... אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה"

            פרק ד' פסוק מ"א: 

"אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן... אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

            פרק ד' פסוק מ"ה: 

"אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה"

ועל שוני זה בסגנון הפסוקים דורש במדבר רבה ו' (ט):

למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה כשם שאמור במנין בני קהת? לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה, הקב"ה הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן, שימנה כל הלויים עם משה.
אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי, חשב משה בדעתו: "לכך אמר לי הקב"ה שימנה אהרן בני קהת עמי, מפני שעל ידו נעשית כל משאם וכל עבודתם, אבל עבודת בני קהת ובני מררי שאינה נעשית על ידו, אינו רוצה (=הקב"ה) שימנה אהרן עמי".
לכך אמר לו לאהרן, שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה, ולכך כתיב במנין בני קהת "על פי ה' ביד משה". אבל כשבא למנות בני גרשון, לא אמר לו משה לאהרן בשם הקב"ה, שימנה בני גרשון עמו, אלא חלק לו כבוד לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצרפו עמו למנין, לכך לא נאמר (לגבי בני גרשון) "על פי ה' ביד משה".

להבנת ד3 עיין גיליון במדבר תשי"ח שאלה א, ועלון ההדרכה על הסכנה האורבת לבני קהת נושאי הארון.