חטאו של דור המדבר

יש להבדיל בפרקים י"ג י"ד בין שתי שאלות נפרדות והן:

א) מה היה חטא המרגלים? ושאל שאלה זו במלוא החריפות הרמב"ן בתחילת פרשת שלח:

...ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עז העם והערים בצורות..." וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?!

ועסקנו בשאלה זו בפרוטרוט בגיליון תש"ו, ועסק בשאלה זו הרמב"ן במקומות הבאים:

            י"ג כ"ז ד"ה: וגם זבת חלב ודבש

            י"ג ל' ד"ה: ויהס כלב

            י"ג ל"ב ד"ה: וטעם ויוציאו את דבת הארץ

            י"ג ל"ב ד"ה: ארץ אוכלת יושביה

ב) מה היה חטא העם?

וכאן נפרדות הדעות בין חכמינו פרשנינו. יש הרואים בעצם שליחות המרגלים חטא, וזו דעת רש"י מדברי רבותינו. ויש הסוברים ששליחות המרגלים אין בה עדיין חטא והלא גם משה עשה כן ביעזר ויהושע לפני כיבוש יריחו – וזו דעת הרמב"ן (וזה נידון בפרוטרוט בגיליון שלח תשי"ד). ואולם כולי עלמא לא פליגי בזה שתגובתם לדברי המרגלים חטא יש בה ודבריהם הגלויים והכמוסים בפרק י"ד הם הם שגרמו לגזרה שנגזרה עליהם (ואף היא בפרק י"ד).

ואולם מה היתה סיבת חטאם בזה עוסק גיליוננו של ש.ז. בייחוד בשאלות א, ב, ג, 3 (ג)!

המורה ייטיב לעשות (בין בכיתת בי"ס, בין בתוך מבוגרים) אם יברר תחילה – ולו גם בקיצור – את שתי השאלות אשר לפי טבען קודמות הן לשאלה שבה עוסק גיליוננו.

(אגב גם בפרשת שמיני במות שני בני אהרן מבדילים המפרשים בין שתי השאלות, מה היה חטאם של שני בני אהרן אשר בשבילו נגזרה עליהם מיתה, ובין השאלה: מה גרם לשני אלה "גדולי הדור שיחטאו ברגע זה ויעברו על פי ה'"? ועין גיליון שמיני תש"ז ג'!)

בשאלה א דברי בעל העקדה הראשונים יובנו ביותר לדורנו אנו ומתוך הסתכלות בהווה. ואולם דבריו שהובאו בשנית מצריכים הסבר מעמיק. יש להסביר מה היא אותה אי שביעת רצון מחיי המדבר – אף על פי שבהם גם ניזון האדם מלחם אבירים, מ"דגן שמים" – ומה פירוש אותם געגועים לארץ העבדים, אשר בה אמנם סבל ומכות נוגשים, ושעבוד בחמר ובלבנים והשלכת ילדים היאורה, אבל אין עמה צורך בריסון, ואין תורה ואין מצוות. אמר את זה בקיצור נפלא רש"י עפ"י דברי חז"ל בפרשת בהעלותך במדבר י"א פסוק ה' ד"ה אשר נאכל במצרים חנם, וכן במדרש חז"ל אשר הובא ברש"י שם ד"ה בוכה למשפחותיו, אותה חרות גדולה ונפלאה אשר נהנה ממנה רק מי שיש עליו עול תורה – היא היא שמפחידה אותם ובגללה נוח להם לשוב למצרים אשר חרות אין בה – אך הפקרות יש בה. וזהו מובנם של דברי העקדה (בגיליוננו לשאלה א) "נאצו את קדוש ישראל השם נפשם בחיים המוגבלים והמאושרים המסורים להם ע"י התורה", והוא מובנם של דברי הרמב"ן שהובאו כהסבר לדברי רש"י ג3 (ג) שכל חפצם הוא לשוב מצרימה "להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות".