אהרן ובניו הנותרים

בכמה גליונות של שנים עברו (בייחוד בגליונות תשט"ו, תשט"ז, תשי"ז) נדונו בעיות פרק זה, בייחוד של חלקו הראשון. יש לפתוח את השיעור בהסבר קצר על מות שני בני אהרון, בייחוד על השאלה אשר כל כך התקשו בה תנאים ואמוראים, בעלי מדרש ופשטנים, ורבות ושונות היו התשובות לשאלה: מה היה חטאם?

אחרי מבוא זה המסתיים בתגובת אהרן "וידם אהרן" (עיין שאלה א בגליוננו), יפנה המורה אל הציוויים שניתנו אחרי האסון, מהם הנוגעים ישירות בהתנהגות המידית לאחר האסון, מהם הנוגעים להתנהגות בעתיד, ואף הם קשורים "איך שהוא" באסון (פסוקים ד'-ט"ו).

תובלט כאן בייחוד בפסוקים ו'-ז' וכן בפסוקים י"ב-ט"ו המגמה לדחות אבלות, לדחות כל עניין של צער פרטי מפני עבודת המשכן. המשך העבודה – עבודת ה', למרות כל מה שקרה, מסביר אותה בעל ספר החנוך, כטעם למצוות "ומפתח אהל מועד לא תצאו":

משרשי המצוה (=מטעמי המצווה) היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם. ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כן באמת, אם יניחוה יהיה זלזול בה ויהיו מראים בעצמם, שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה' ית', אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר...

ואולם כיצד מתקשרים הפסוקים ח'-י"א לפסוקים שלפניהם ושלאחריהם, ובייחוד מה הקשר שביניהם לבין האסון?

ויש להקדים לשאלה ב את דברי רש"י לפסוק ב' ד"ה ותצא אש זרה. ויש להבין דברי ר' ישמעאל, שלא רצה לומר בזה שמתו על עברם על דבר אשר לא נצטוו עליו – ולא רצה ר' ישמעאל לומר שזו היתה העברה שעליה עברו, והלא הכתוב אומר בפירוש שהקריבו "אש זרה אשר לא צוה אותם" (ועיין בגיליון שמיני תשט"ז דברי הספרא שהוסיפו "אהבה על אהבה" ודברי ויזל והירש המפרשים את דברי הספרא האלה, וכן בגיליון תשט"ו את דברי בעל העמק דבר) אלא שרצה ר' ישמעאל להסביר, מה היתה סיבת הסיבה למותם, מהו שהביאם לצאת מגדרם, וכנראה שכרון היין ממש הוא שהביאם לשכרון ההתלהבות והאקסטזה – וכל אלה הם חילול העבודה אשר אינה אלא קיום רצון הבורא כפי שצווה עליהם.

וכן פירשו הרמב"ן:

פסוק ט'

ד"ה יין ושכר אל תשת: ...והטעם בצואה זאת עתה שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבוא לידי מחשבה שאינה כהגן וימות בה כאשר עשו בניו.
ויתכן כי מה שדרשו שהיו נדב ואביהו שתויי יין, לומר כי מפני יינם טעו באש זרה, לא שיהיה העונש מפני היין, כי עדיין לא הוזהרו ממנו.

ואולם קשר אחר בין האסון לבין איסור שתיית יין רואה בעל העמק דבר, וכן עיין בגיליון שמיני תש"ט בדברי אברבנאל.