הפטרה לשבת הגדול

הקשר שבין שבת הגדול לבין הפטרה זו הוא כנראה בסופה של ההפטרה, בהזכרת אליהו, הבא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכן מצינו בחג הפסח מצוות רבות המאחדות את המשפחה כולה, הן בזמן הבית כשאכלו קרבן פסח והן היום בליל התקדש החג שבו סדר הפסח מאחד כל בני המשפחה. ואולם יש במקורות סיבות רבות ושונות מה ראו לקבוע דוקא פרק זה בהפטרה לשבת הגדול. חומר ימצא המורה בספר "חזון המקרא" להרב יעקבסון חלק ב' עמוד 231-33.

את הפסוקים שהבאנו בשאלה א מביא הרמב"ם במורה נבוכים (מאמר ג' י"ט) כדוגמא לפקפוקים של בני אדם על היעדר ידיעת ה' בפעולותינו, מפני שהם רואים "אנשי הרשע בטובה ונחת ושלוה".

פסוקים אלה מובאים גם ברמב"ן בפרושו לתורה, כמהלך מחשבה מנוגד בתכלית לאותה מצוה גדולה שהיא יסוד אמונתנו:

דברים ו' ט"ז:

ד"ה לא תנסו את ה' אלוהים: כאשר ניסיתם במסה. שלא תאמר (שמות י"ז) "אם יש ה' בקרבנו" לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו, (ירמיהו מ"ד י"ז) "ונשבע לחם ונהיה טובים" – נשמור תורתו, כי הכונה שם (=במטה) כך היתה, שאם יראו שה' יתן להם מים בנס מאיתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא – יעזבוהו, ונחשב להם לעוון גדול...
כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק (היות בספק בכוחו ויכולתו של ה') או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון ה' לעשות נסים לכל אדם ובכל עת [*] ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון, וראוי שיקבל הכל כמשפט צדק, ולא כאשר אמרו אווילי עמנו (מלאכי ג' י"ד) "וכי הלכנו קדורנית מפני ה'".
ולכך אמר הכתוב בכאן (דברים ו' י"ז) שמור תשמרו מצוותיו ועדותיו וחוקיו, שהם הניסים שעשה להם מכבר להיות לכם לעדות, כגון הפסח והמצה והסוכה, ותשמרו חוקיו אע"פ שלא תדעו טעמם, כי באמת ייטב לכם בסוף... והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבוא...

מה שאומר הרמב"ן כאן – "כי סוף הכבוד לבוא" הלא היא התשובה הניתנת בדברי ההפטרה י"ח-י"ט-כ'. והם הדברים המבוארים ע"י שני המדרשים המובאים בשאלה ב.

וע"י ההסתכלות בטענות "אווילי עמנו" בשאלה א ובתשובת הנביא לטענות אלה בשאלה ב יורגש ע"י הלומדים יותר, מהו הקושי שבפסוקים ט"ז-י"ז (בייחוד ט"ז) העומד בין זה לזה (ג-1) ויובן עי"כ גם מה הכריח לאברבנאל להכניס גם את פסוק ט"ז לתוך הדיבורים של הטוענים טענת "שוא עבוד ה'". אלא שהדוחק בתשובה זו יורגש מיד.

ואולי עתה תובן שאלה ד. דברי המאמר בפרקי-אבות רואה את התשובה לטענת הטוענים "שוא עבוד ה'" ולספקות המסופקים לא בדחיה ליום הבא אשר בו תשובו ותראו, מה רב השכר אשר ינתן אז ליראי ה'. אלא לפי דברי המאמר הזה כבר עתה, בשעה זו, שלמראית עין אין לראות אלא את הזדים המאושרים בהצלחתם, בשעה שרואים את עושי הרשעה נבנים, גם עתה כבר באים "יראי ה' וחושבי שמו" על שכרם, שהרי "שכינה שרויה ביניהם". וכדי להוכיח שזהו באמת לדעת "יראי ה' וחושבי שמו" השכר האמיתי, השכר שאין שכר למעלה הימנו, יחזרו הלומדים שוב למזמור ע,ג שבו עסקו בשאלה א ויוכחו: "ואני קרבת ה' לי טוב".

----------------------------------------------------------------------------------

[*] ועיין לדברי רמב"ן אלה את דבריו לסוף פרשת בוא שהובאו בגיליון בא של שנה זו, שאלה א.