לאחר מעמד הר סיני

הפסוקים האלה הבאים לאחר מתן תורה בייחוד הראשונים, מעוררים פליאה: מה החזרה הזו על איסור ע"ג, הלוא בדיבור השני מעשרת הדברות הזהיר עליה הרבה "לא יהיה לך..." "לא תעשה לך..." "לא תשתחוה להם...", ומה בא פסוקנו כאן להוסיף עליו?

עסקנו בפסוקים אלה כבר פעמיים, בגליונות יתרו תש"ד, יתרו תשי"ב!

פסוק כ' גם מעורר פליאה תחבירית. לפנינו כאן חזרה מיותרת לכאורה על הנשוא "לא תעשו" והלוא שני המושאים "אלוהי כסף ואלוהי זהב" יכלו להתקשר עם נשוא אחד. ועוד יש לשים לב לכך שלא חלקו בעלי הטעמים את פסוקנו לשני משפטים אשר כל אחד נושא נשוא ומושא לו ("לא תעשו אתי אלוהי כסף, ואלוהי זהב לא תעשו לכם"), אלא קבעו את האתנחתא מתחת למילת "אתי"! ונמצא המשפט הראשון "לא תעשו אתי" חסר מושא!

לשאלה ב. המידה "סרס הפסוק ופרשהו" היא המידה הל"א בברייתא של ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי על ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן ונקראת שם בשם "ממוקדם שהוא מאוחר בענין". וראה הערתנו למידה זו בעלון ההדרכה לפרשת בא של השנה. הסבנו שם לב הלומדים לדברי הרמב"ן לבראשית ט"ו י"ג ולששת הפסוקים המובאים שם כדוגמה לפסוקים אשר יש לפרשם עפ"י מידה זו. אך בגיליון שלפנינו יתברר, שלא תמיד השימוש במידה נראה לנו הכרחי (כשם שהוא משכנע, הכרחי בדוגמאות ההן). הלוא נראה שרש"י מפרש את פסוקנו מבלי להזדקק לשימוש במידה ההיא.

לשאלה ד. בהסבר טעם האיסור של "לא תבנה אתהן גזית", וכן גם הסבר טעמי שאר המצוות שהוזכרו בפסוקים אלה, הולך קאסוטו כאן בדרך, הנהוגה אצלו, של "להוציא מלבם של עובדי ע"ז", דרך שהלך בה בטעמי מצוות לא אחת הרמב"ם. נביא בזה את טעמו של הרמב"ם לאיסור של לא תבנה אתהן גזית (הובא בגיליון יתרו תש"ד):

רמב"ם, מורה נבוכים ג' פרק מ"ה:

אבל האזהרה מהיות אבני המזבח גזית שלא יניף עליהם ברזל-כבד ידעת הסבה שנתנו בו באמרם "אינו דין שיונף המקצר על המאריך" וזה טוב על צד הדרשות כמו שזכרנו; והסבה בו מבוארת וזה, שעובדי ע"ז היו בונים מזבחותיהם באבני גזית, והזהיר מהדמות בהם ושיהיה המזבח מאדמה לברוח מהדמות בהם ואמר "מזבח אדמה תעשה לי" ואם אי אפשר עשותו מבלי אבנים – יהיו בצורתם הטבעית, לא יחצבו, כמו שהזהיר מאבן משכית ומנטע כל עץ אצל מזבח ה' והכונה כולה אחת והוא: שלא נעבוד ה' כדמות עבודתם החלקית אשר היו עושים אותה לנעבדים. ועל זה הענין הזהיר בכלל ואמר (דברים י"ב ל'): "איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני", רצוני לומר: שלא יעשו כן לשם לסבה אשר אמר, כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם. כבר ידעת פרסום עבודת פעור בזמנים ההם אשר היתה בגלוי הערוה, מפני זה צוה הכהנים לעשות מכנסים לכסות בשר הערוה בעת עבודתם ושלא יעלה למזבח עם כל זה במעלות אשר לא תגלה ערותך עליו.